זאת כבר עובדה ידועה שהגוף הנשי, השונה מהותית מזה של הגברים, לא נחקר ונבדק עדיין לעומק, והרבה מחלות השייכות לנשים סובלות מהזנחה מחקרית עמוקה. לכן, אין זה מפתיע שכמעט כל איברי הרבייה הנשיים נקראים דווקא על שם גברים. מוזיאון הווגינה הבריטי (כן, יש דבר כזה), יצא לפני ימים אחדים בשרשור טוויטר בנושא, והתגובות נעו בין זעם לשעשוע.
הסיפור המחריד ביותר שייך ככל הנראה לאלכסנדר סקין הסקוטי, שעל שמו נקראות בלוטות סקין הממוקמות בדופן הנרתיק. סקין ערך ניסויים מחרידים על נשים שחורות - שאותן שיעבד בניגוד לרצונן - כדי ללמוד על האנטומיה הנשית. כך גם ג'יי מריון סימס, מי שנחשב "אבי הגינקולוגיה המודרנית" – שביצע שוב ושוב ניתוחים באברי המין של שפחות שחורות, מכיוון שלדבריו, "נשים שחורות אינן חשות כאב". למרות כל זאת, פסלו ניצב במשך שנים ממש מחוץ לאקדמיה לרפואה בניו יורק עד להסרתו באפריל 2018, בעקבות מחאות.
גם נקודת הג'י, ניחשתן נכון, נקראת על שם גבר. ארנסט גרפטנברג היה רופא וחוקר והוא זה שפיתח את ההתקן התוך רחמי, וכן חקר את תפקיד השופכה הנשית בזמן אורגזמה. אבל אף שמעולם לא חקר את נקודת הג'י עצמה היא נקראת על שמו. כך גם הזקיקים השחלתיים, בלוטות הברטולין (שתי בלוטות הנמצאות בכניסה לנרתיק), ה-Mullerian ducts (צינורות זוגיים שגדלים לאיברי רבייה נשיים בשלב מוקדם בהתפתחות העובר) ועוד - כולם נקראים על שם גברים. בעצם, אין איבר נשי אחד בגוף שלנו שנקרא על שם אישה, על אף שהיו לא מעט נשים שתרמו תרומה משמעותית לעולם הרפואה ואף הובילו פריצות דרך.
Since it's #InternationalMensDay, here's a thread of every part of the gynaecological anatomy that is named after a man, with a bit of trivia about each man. Some of the bits are very specific. Before you ask, there are no parts of the gynaecological anatomy named after women...
— Vagina Museum (@vagina_museum) November 19, 2022
ד"ר הלן אוקונל, למשל, הייתה האורולוגית הראשונה שתיעדה את הדגדגן והמבנה האנטומי האמיתי שלו התגלה על-ידה ב-1998. המשך נשים ה"ברנז'ה" הגינקולוגית שהייתה כולה מורכבת מגברים, סירבה לקבל את עצם קיומו. רופא צרפתי אף כינה אותו shameful member, האיבר המביש, והכריז שמטרתו העיקרית היא לצורך מתן שתן. באמצע המאה ה-19 גינקולוגים באירופה וארצות הברית היו מסירים את הדגדגן כדי לטפל בשיגעון, וב"בעיית" האוננות. ב-1813 הטיפול הזה הוצע גם למטרת ריפוי נימפומניה, ותיעוד מ-1822 מגולל מקרה של נערה בת 15 שעברה ניתוח להסרתו מאחר ש"אוננה באופן מוגזם".
הציוץ גרף כאמור מאות תגובות. אחד העוקבים ציין בתגובה לסיפור של סימס: "הנשים המשועבדות היו גם אחיות שעבדו עבורו, והן טיפלו זו בזו לאחר הניסויים שעברו". "אני מדמיין שני גברים מתווכחים מי גילה לראשונה כל איבר", כתב מישהו נוסף, ומגיבה אחרת סיכמה: "500 שנה עברו וגברים עדיין מביעים דעה נחרצת על הגוף שלנו".