אם גם אתם יצאתם לריצה, הליכה או סתם לשאוף אוויר צח בחוץ בשבוע שעבר, ככל הנראה שגם אתם נתקלתם בעשרות אם לא מאות נשים רצות בחולצות אדומות. הסיבה לכך – מרוץ Life Run. מרוץ הנשים הגדול של סופר-פארם בגרסת אונליין, הראשון מסוגו בישראל. המרוץ התקיים זו השנה החמישית, אולם הפעם בפורמט מותאם למצב, ללא נקודת הזנקה. כל אחת בחרה מסלול ריצה של 4, 8 או 12 ק"מ, מכל מקום - ליד הבית, בסמוך לעבודה, במקום מועדף עליה. כל משתתפת שנרשמה למרוץ קיבלה ערכת אביזרים ומוצרים משלימים לריצה וחולצה אדומה. על כל קילומטר ריצה מצטבר במסגרת המרוץ, התחייבה סופר-פארם לתרום שקל לאחת מארבע עמותות הפועלות למען העצמת נשים.

גלי ברגר, ראש מערך התקשורת והתוכן של רשת סופר-פארם מספרת על האידיאולוגיה שמאחורי המרוץ. "מדובר במרוץ נשים שהוא לא תחרותי והישגי - ההישג היחיד הוא שיצאת לרוץ. יש מקצה של ארבעה קילומטר שהוא יחסית קצר והוא מתאפיין במי שזו הפעם הראשונה שלה. ראינו מגוון מאוד רחב של נשים מכל מיני סקטורים - דתיות, ערביות, צעירות, מבוגרות, נשים עם מוגבלות. מעבר לזה, אני חושבת שיותר נוח, חופשי ומשוחרר לרוץ בחברת נשים".

איך בכל זאת החלטתם לקיים מרוץ בתקופה הזו?
"שנה שעברה הייתה מבחינתנו שנת שיא, הבאנו את נדיה קומנצ'י לישראל והיא הזניקה את המרוץ והיו 12 אלף משתתפות. מאוד התרגשנו למרוץ השנה, עד שהקורונה טרפה את הקלפים ומנעה מלקיים אירוע המוני. כמעט שחשבנו לוותר כי איזה מן מרוץ זה בלי אנשים. היינו חייבים לחשוב יצירתי עד שעלה הרעיון לקיים מרוץ אונליין שזה אומר שכל מי שנרשמת מזניקה את עצמה באותו יום, באותה שעה לאותם מרחקים. החידוש הנוסף החדש השנה היה למצוא דרך להתמודד עם התקופה האלימה נגד נשים, והחלטנו שעל כל קילומטר ריצה אנחנו תורמים שקל לאחת מארבעת עמותות להעצמה נשית. כל משתתפת יכלה לבחור לאיזה ארגון היא תורמת".

"הצלחנו לגייס תרומות של 100 אלף שקל"

מרוץ לייף ראן (צילום: רפי דלויה)
צילום: רפי דלויה

איך היו התוצאות?
"מדהימות. כשהגענו לסולד אאוט כי נגמרו הערכות היינו בהלם. לא דמיינו שזה יקרה. הצלחנו לגייס תרומות של 100 אלף שקל. למרות שהנשים רצו לבדן או בקפסולות, עדיין הייתה תחושה של קהילתיות - הרצון להיות חלק ממשהו מאחד ומשמעותי. זה היה כל כך מרגש לראות נשים רצות עם חולצות המרוץ. מעבר לזה שזה היווה הזדמנות לצאת החוצה ולהניע את הגוף כמו שצריך".

ניצן, מנהלת אזור השרון בארגון 'איתן כל אחד יכול', ארגון העצמה לאנשים עם מוגבלויות באמצעות אימוני כושר, מספרת על הכוח שבפעילות ספורטיבית. "אנחנו ארגון שמעצים ומקדם אנשים על הספקטרום האוטיסטי בעיקר, דרך אימוני כושר מקצועיים, אישיים וקבוצתיים. אנחנו לוקחים את הספורט ככלי טיפולי וכלי להעצמה של אנשים עם צרכים מיוחדים. מעבר לעבודה על הכושר הגופני שלהם אנחנו עובדים איתם על שיפור התנהגויות, שיפור תקשורת, כישורי חיים, העצמה אישית, ופיתוח עצמאות."

כמה נשים עם צרכים מיוחדים יש בארגון?
"בעולם של הספקטרום האוטיסטי אין הרבה בנות, על כל ארבעה בנים יש בת אחת על הרצף. עד לפני שנה הייתי ג'ודאית בנבחרת ישראל והיה לי מאוד חשוב לארגן מימון של איזו שהיא פעילות העצמה נשית. בגלל שכמות המתאמנות בארגון היא נמוכה יותר מכמות המתאמנים הבנים, זה גרם לי עוד יותר לרצות להבליט את הבנות שלנו בארגון ולתת להן במה."

איך עלה הרעיון לשתף אותן במרוץ?
"המרוץ הזה בא כמו זהב משמיים. כששמעתי על זה הבנתי שאני חייבת לעשות אתו משהו. החלטתי לצרף את שאר הבנות של הארגון ולרוץ את המרוץ הזה יחד, גם כדי ליצור קשרים חברותיים. מאוד קשה להן ליצור חברויות חדשות, הרבה פעמים בגלל הקשיים התקשורתיים. ראיתי את המרוץ כפלטפורמה בה הן יכולות להכיר אחת את השנייה וגם לתרום לעמותות שמחזקות את הנשים ומעצימות אותם ולרוץ ביחד".

מה הן הדרכים שאיתן אתם מכינים אותן למרוץ?
"נדרשת המון עבודה תקשורתית, התנהגותית, חברתית. איך מלמדים מתאמנת לרוץ ליד מישהי שהיא לא מכירה, מתי רצים על הכביש ולא על מדרכה כמו במרתון תל אביב, כי הרי אסור לרדת לכביש, לעבוד עם מי שיש לה אוסידי לא לאסוף סיגריה הרצפה. חוץ מהכושר הגופני יש מטרות התנהגותיות סביב הריצה. יש לי מתאמנת עם חרדה חברתית - פחד מאנשים, ממקומות גדולים ולא מוכרים והיא מאוד רצתה לרוץ. מעבר להכנה הגופנית, צריך לעבוד איתה על הכנה למקומות חדשים, עשיתי בדיקת שטח שבוע לפני המרוץ וצילמתי את המסלול כדי שלא תחשוש מהמקום החדש. לצערי היא ועוד משתתפת נכנסו לבידוד אבל זה לא מנע ממנה להשתתף - דרך הזום דאגנו להם לאימון בבית עם החולצה כדי להיות חלק מזה".

"היה משהו מאוד מעצים בחבורה הזו"

מרוץ לייף ראן (צילום: רפי דלויה)
מימין: דני לוזון משנה למנכ"ל סופר-פארם, גלי ברגר ראש מערך תקשורת ותוכן, ניצן לביא מנכ"ל סופר-פארם | צילום: רפי דלויה

איך הייתה החוויה עבורן?
"הן רצו בקפסולות של הליכה או ריצה, כשלכל מתאמנת הייתה מלווה צמודה. רצנו בפארק הירקון עם הדגלים של 'איתן' וכשהן ראו מלא בנות רצות עם חולצת המרוץ ואנשים שמעודדים מבחוץ, הן התלהבו בטירוף וחשו גאווה מטורפת. עבור רוב הבנות זה היה המרוץ הראשון וביחד סיימנו ארבעה קילומטרים מלאים, בהליכה או ריצה. המרוץ גרם להן ליצור שיח, להתקרב - אחת העבירה חימום לכולן ואחרת העבירה שחרור ומתיחות. היה משהו מאוד מעצים בחבורה הזו, וזה רק גרם לי להריץ את הגלגלים ולגרום לי לחשוב איך אני עושה את האירוע הנוסף הבא של נשים".

ורד חיימסון, מתמודדת עם מחלת סרטן המעי הגס והחליטה להשתתף במרוץ כנגד כל הסיכויים. "חליתי לפני 6 שנים בסרטן המעי הגס ומאז יש לי מחלה מאוד פעילה - עברתי ניתוחים, הקרנות, אבל לאורך כל תקופת המחלה תמיד דאגתי להיות פעילה מבחינת ספורטיבית. הבעיה שבכל פעם שאני נכנסת למצב של כימו או ניתוח, אוטומטית הכושר הגופני יורד בצורה מאוד דרסטית, וצריך לשקם מחדש את הגוף, את השרירים, את היציבה. מהמקום הזה נוצר האתגר להגיע להישגים שפעם הייתי עושה אותם בשנייה וחצי".

מה עזר לך לחזור לעשות פעילות גופנית?
"בסגר הראשון עברתי כימו אגרסיבי מאוד, איבדתי את השיער והיציבה, סבלתי מהמון תופעות לוואי. כשסיימתי את הכימו לקראת הסגר השני. בעלי הציע לי להתחיל לצאת להליכות. בהתחלה זה היה בלתי אפשרי – הרגליים שרפו, הגב כאב, השרירים צרחו. בכל פעם שהלכתי והתחיל לכאוב לי הוא דרבן אותי להמשיך רק עוד 200 מטר וכשהיינו מסיימים אמרתי לו, אתה יודע מה בוא נעשה עוד 100 מטר, וכל פעם העליתי לעצמי עוד 100-150 מטר. כשהגיע הרישום של המרוץ החלטתי שאני הולכת להשתתף ולצעוד ארבעה קילומטרים. רציתי לשים לעצמי יעד, ללכת לעבר מטרה. בשביל זה הייתי צריכה לשים את זה על השולחן כדי שאני אשמע את זה, אחווה ואראה וכדי שאני אצליח גם ליישם את זה. זו הייתה מטרה שמצד אחד אפשר לעשות אותה ומצד שני צריך להתאמץ עבורה".

אז המטרה הושגה?
"הצלחתי ללכת ארבעה קילומטרים ב-34 דקות וכך גם שברתי שיא. אני לוקחת כימו, טיפול ביולוגי גרורות בריאות ובכבד שמשפיע לי על הנשימה. המרוץ הוא הזדמנות להוכיח לעצמי שהשלם גדול מסך חלקיו. הסרטן זה רק חלק ממני וזה לא הכול. אופציה של החלמה מלאה לא קיימת עבורי אבל המחלה היא לא הדבר היחידי שמאפיין אותי וללמוד איך לנהל אותה זה הניצחון האמיתי. הלכתי עם חולצה של המרוץ. ביד אחת החזקתי מדליה וביד השנייה החזקתי את המספר שלי. אנשים הסתכלו עלי כמו משוגעת, אבל אני צעדתי נחושה בדעתי בשכונה ליד הבית עם בעלי. הרגשתי שאני הולכת לכיוון הבריאות שלי, לטובת המקום שבו אוכל לנשום יותר טוב, פיזית, נפשית ורגשית. פעם הייתי לוקחת את האוטו לכל מקום היום אני מסוגלת לצאת מהבית ולצעוד, יש עולם שלם בחוץ".

 

מרוץ לייף ראן (צילום: רפי דלויה)
צילום: רפי דלויה

מרוץ לייף ראן (צילום: רפי דלויה)
צילום: רפי דלויה