הסדרה עלתה לראשונה באתר סלונה

הזיכרון שלי זה לא משהו שאני יכולה לסמוך עליו. מתקופה של תקיפות מיניות של כמה חודשים אני זוכרת אימג' אחד. כשסיפרתי בגיל חמש להורים שלי על מה שקרה לי, הם לקחו את האדם שהתעלל בי לבדיקת פוליגרף. בהתחלה שמחתי – הנה, זה באמת קרה! לא המצאתי את זה! אבל אחר כך חשבתי למה צריך היה פוליגרף? למה לא האמינו לי?

בגלל שממילא אנחנו לא כל כך סומכות על הזיכרון שלנו, כשהסביבה מטילה ספק באמינות הגרסה שלנו היא למעשה גורמת לנו לפקפק בעצמנו. הרי מלכתחילה הזיכרון שלנו את האירוע הוא שבור ומעורער.

עוד בערוץ הנשים:

מצד אחד אימג'ים שלא מרפים, מצד שני מחיקה מוחלטת. ומכיוון שאנחנו לא יכולות לקחת את הזיכרון שלנו - או את היעדרו - כמשהו ודאי, קשה לנו להנפיק עדות או תלונה מהימנה.

רק אחרי 10 שנים, כשראיתי את התכנית של אמנון לוי על סם האונס, הבנתי שזה מה שקרה לי. עד אז ידעתי שנאנסתי, אבל חיפשתי כל מיני הסברים: אולי שתיתי יותר מדי? אולי איבדתי שליטה? ידעתי ששתיתי רק משקה אחד בחתונה. העובדות היו לטובתי, אבל אני הייתי נגדי.

למה לוקח לנו כל כך הרבה זמן לספר? כי לוקח לנו המון זמן לקלוט מה קרה לנו.

1202 קו חירום לנפגעות תקיפה מינית | 1203 קו חירום לנפגעי תקיפה מינית

לערוץ של ערכת הכלים לנאנסת ביוטיוב | לעמוד של ערכת הכלים לנאנסת בפייסבוק

>> בפעם הקודמת: "אחרי עשרים שנה, סוף-סוף למדתי להגיד לא"