מי אני: מיכל נורדמן, סטודנטית בת 19 מצפת.
מי אני במספרים:
גובה: 160 ס"מ
משקל לפני הירידה: 110 קילו
משקל נוכחי: 57 קילו
כמה ירדתי: 53 קילו בשנה וחצי
במשך כמה זמן אני שומרת משקל: חצי שנה.
הרגע בו הבנתי שאני עושה שינוי: למיכל לא היה רגע משבר אחד שגרם לה לרצות לרדת המשקל, אלא אינספור רגעים. היא סבלה מעודף משקל כל כך רציני שאפילו הליכה של שתי דקות הייתה מייגעת עבורה. "הייתי מסתובבת בעיר עם חברות, וכל רגע מבקשת לעצור כי לא יכולתי להמשיך ללכת. כשהלכתי לקנות בגדים, תמיד חזרתי בוכה. הייתי גם נמנעת מאירועים משפחתיים, ובאופן כללי כמעט ולא יצאתי מהבית", מספרת מיכל.
ועדיין, כל אלה לא נתנו לה מוטיבציה להתחיל בדיאטה. "הרי לא מדובר בירידה של עשרה קילו, מדובר בהרבה יותר מכך. לכן, הבנתי שהאופציה הנכונה עבורי היא ניתוח קיצור קיבה, והלכתי על זה". מיכל עברה ניתוח שנקרא שרוול. בו מסירים בין 75% ל-85% מהקיבה. "הפרוצדורה היתה מאד ארוכה, בעיקר בגלל שטרם מלאו לי 18. הייתי צריכה לעבור ועדות, לפגוש רופאים ברחבי הארץ, לעבור אינספור בדיקות. גם אחרי שקיבלתי את האישור המיוחל, נאלצתי להמתין עוד חודש עד הניתוח - זה היה מסע ארוך".
"הראש לא עבר ניתוח, רציתי לאכול עוד ועוד"
"הניתוח לא היה פשוט, והקושי הגדול ביותר היה בימים שאחרי הניתוח: כל תזוזה או נשימה מכאיבה. בקושי יכולתי להירדם מרוב כאבים. אחרים מספרים שהיה להם יותר פשוט, אבל אצלי הסיפור היה קצת אחרת. לא הייתי מוכנה לכאבים האלו. הבעיה הגדולה הייתה שהקיבה אמנם הצטמקה, אבל התיאבון עדיין היה גדול. הראש לא עבר ניתוח לקיצור קיבה, ורציתי לאכול בכמויות שאני רגילה להן". בפועל, כאמור, מיכל יכלה להכניס לגופה רק מזונות נוזליים כמו מעדנים או מרקים. אט אט, היא הוסיפה מאכלים מוצקים לתפריט. "היום אני אוכלת הכל, והקיבה התרחבה לגודל נורמלי. נכנסתי למשטר אכילה בריא, שהוא לא דיאטת כאסח קיצונית. היה לי קשה להתרגל לאורח חיים כזה. רציתי מלאווח, פיצה, בורקסים - אבל כשראיתי כיצד אני יורדת במשקל, שהורדתי קילו ועוד קילו, זה נותן את הכוח להמשיך".
התפריט היומי שלי:
"בבוקר - נס קפה וחטיף אנרגיה.
בצהריים - ארוחה המבוססת על ירקות: ברוקולי, מלפפון, כרובית, עם חצי שניצל תירס/ שניצל ירקות ופרוסת לחם קל.
ביניים - מעדן, פריכיות או פרי.
אחר הצהריים - מנת פחמימה (אורז, פתיתים, ספגטי), חצי שניצל תירס וירקות.
לפנות ערב - מעדן, אקטימל או פרי.
ערב - טוסט מלחם קל וירקות".
"הבטחון העצמי שלי עלה"
מיכל מספרת שמשפחתה וחבריה לא מפסיקים להחמיא לה. "זה שינוי מאוד דרסטי, אומרים שאני נראית כמו אדם אחר. סבתא שלי לא שוכחת לי שהייתי שמנה. בכל פעם שאני הולכת לבקר שם, אני יודעת בדיוק מה הולך לקרות: אני מגיעה, ואחרי כמה שעות, אני אומרת לסבתא שאני רעבה. הגיוני, לא? אבל סבתא מיד נזכרת כמה שמנה הייתי, ומתחילה לשכנע אותי שאין כמו מים".
מה את מרגישה שהשתנה בעקבות הירידה במשקל? "הביטחון העצמי שלי עלה. עכשיו אני נהנית לצאת, להיות עם חברים. אני לא מתביישת במראה שלי. מתחילים איתי הרבה, אבל אני מחכה לבחור הנכון".
מה את ממליצה למי שמעוניין לעבור שינוי? "אל תלכו על דיאטת כאסח, אלא שינוי הרגלי אכילה. ברגע שתורידו כמה קילוגרמים ראשונים, זה ייתן לכם כל כך הרבה מוטיבציה להמשיך. האופציה של ניתוח מומלצת רק למי שבאמת צריך וזקוק לשינוי מהפכני של ממש, לכל מי שניסה כל דיאטה שבעולם ולא הצליח. התהליך לא פשוט ודי מתסכל. לדעתי, תמיד עדיף לנסות לרדת לבד ואם לא מצליחים, לדעת שיש את האופציה הזו".
יש לך סיפור הצלחה משלך? נשמח לשמוע ממך. שלחי את פרטייך ל-women@mako.co.il