בספר האיקוני ״גברים ממאדים נשים מנגה״ (שגם הטור הזה שאב ממנו את שמו - אבל בקטע אירוני), אחת המסקנות העיקריות של היועץ הזוגי ג׳ון גריי, היא שגברים צריכים להקשיב כשנשים מדברות במקום להציע את הדעה שלהם כל הזמן. עם כל הבעיות של הספר, שמתייחס לנשים וגברים כאל יצורים ששונים מהותית זו מזה, בזה הוא צודק. אבל אפילו ההצלחה המסחררת של הספר, שיצא ב-1992, עדיין לא הצליחה להביא להפנמה של העצה הבסיסית הזו. לא במערכות יחסים, לא במקומות עבודה, לא בבית ולא בפוליטיקה או בתקשורת: לא מקשיבים לנשים.
באנגלית זה נקרא Manterrupting, ובעברית אפשר לתרגם ל״הפגברעה״ (מהפרעה) או ״התגברצות״ (התפרצות), כמו שמציעה הבלשנית תמר עילם גינדין מהמרכז האקדמי שלם ומרכז עזרי באוניברסיטת חיפה (שבעצמה הופגברעה על-ידי ירון לונדון לפני מספר ימים). תרגומים נוספים יכולים להיות ״סגבירת פיות״ (סתימת פיות) או ״השגברה״ (השתקה). בכל מקרה, מדובר בתופעה שבה נשים מדברות, ואז גברים, או נשים, קוטעים אותן וסותמים להן את הפה כדי להביע את דעתם. הרי דעה של נשים זה נחמד, אבל מה שלי יש לומר הוא הרבה יותר חשוב ויותר מגיע לי ממנה שישמעו אותי.
אחד המקרים הכי מפורסמים של הפגברעה התרחש ממש לאחרונה, בדיבייט הראשון בין הילארי קלינטון לדונאלד טראמפ. טראמפ קטע את קלינטון 51 פעמים, בעוד שהיא קטעה אותו רק 17 פעמים. זה מספר מטורף - הוא קטע אותה פי שלושה מאשר שהיא קטעה אותו, ועוד מדובר באשה שהצליחה למצב את עצמה במקום טוב מאוד בסביבה גברית. עכשיו דמיינו מה קורה לנשים אחרות, פחות מנוסות. מקרה נוסף מפורסם התרחש ב-2009, כשטיילור סוויפט קיבלה בפרס בטקס פרסי המוזיקה של MTV. בזמן שהיא דיברה על הבמה, קניה ווסט עלה על הבמה, לקח ממנה את המיקרופון ואמר פחות או יותר שלא מגיע לה לקבל את הפרס שהיא מקבלת. היא הצליחה להחזיר לו רק בטקס פרסי הגראמי ב-2016, כשדיברה על אנשים שלוקחים קרדיט על דברים שנשים עושות.
אבל האמת שלא צריך ללכת מעבר לים בשביל לראות דוגמאות. בראיון לערוץ הכנסת מ-2013 על נישואים חד-מיניים דב הלברטל התגברץ לדבריה של ח״כ מיכל רוזין בזמן שהיא דיברה, אפילו שהוא כבר קיבל זמן דיבור לפני כן. באותה שנה דני קושמרו ורוני דניאל לא הפסיקו לקטוע את ח״כ מרב מיכאלי בדיון על עמנואל רוזן. ב-2014, אשכר אלדן כהן נקטעה בראיון לטלוויזיה החינוכית שבו דיברה על החלטת מפעל הפיס לא להעניק פרס מפעל חיים ליצחק לאור, לאחר שהייתה מובילת המאבק נגדו כי לדבריה אנס אותה.
שנה לאחר-מכן, בדיון המפורסם של ח״כ תמר זנדברג שבו היא העיפה את יו״ר הרשת למלחמה בסמים מהדיון כי הוא חיקה אותה, הוא קטע אותה שוב ושוב ושוב; בתקרית ה״יאכנע״, דנה וייס הופגברעה פעמיים, פעם אחת נאמר לה על-ידי מנחה הפאנל שאהוד יערי עושה ׳לא׳ עם הראש, פעם שנייה יערי כבר הוציא את האוזנייה מהמקום כאות מחאה וכל הפאנל עליה. שני האירועים התרחשו בתוך דקה מהזמן שדיברה. נסו לדמיין שהיו קוטעים ככה את אהוד יערי. קשה, כי פרשנויות שלו מקבלות שתי דקות ויותר רציפות בלי הפרעות; בחודש מאי השנה, אברי גלעד, מנחה תכנית ״העולם הבוקר״ סגבר לח״כ רחל עזריה את הפה שוב ושוב בזמן שהיא דיברה על הבעייתיות בהכרחת נשים להניק. זה די מדהים כי מדובר בנושא שאין שום סיכוי שלאברי גלעד היה יותר ניסיון בו ממנה. אלה הם רק כמה מקרים בולטים מאוד משלוש השנים האחרונות.
לפי המחקרים: גברים קוטעים נשים יותר מאשר גברים אחרים
מדובר בתופעה רחבת היקף שכל אשה יכולה לפגוש, וכנראה גם תפגוש. נשים מוגברעות בדיונים בעבודה, בפגישות מקצועיות, בראיונות בתקשורת, בפאנלים (גם על-ידי חברי הפאנל וגם על-ידי הקהל), בשיחות באירועים חברתיים ואפילו בארוחות משפחתיות. רופאים גברים קוטעים מטופלות נשים. עורכות דין מקוטעות יותר על-ידי שופטים ועורכי דין גברים מאשר עורכי דין גברים. ההפרעות מתבצעות סביב כל נושא – החל מסוגיות ביטחוניות ועד לדברים שהם בבירור נשיים, כמו הנקה ותקיפות מיניות. למה ואיך נשים מושתקות כל-כך הרבה?
אני יודעת, עכשיו תגידו שגם גברים נקטעים כשהם מדברים. אז בואו נסתכל על מה המחקרים אומרים. קודם כל, מחקרים שנערכו שוב ושוב מאז שנות ה-70 מראים שגברים קוטעים נשים יותר מאשר שהם קוטעים גברים אחרים, ויותר מאשר שנשים קוטעות אותן. יותר מזה, נשים קוטעות נשים יותר משהן קוטעות גברים. אז כן, אפשר להגיד שכולם/ן קטעים את כולם/ן, וכנראה יותר בתקופות של לחץ וכעס ובתרבויות שמעודדות הידחפות על-חשבון חלוקה שווה לכולם כמו אצלנו.
אבל מעל לכל, הקול של נשים מושתק יותר. אם נוסיף לזה שנשים פחות נוכחות במקומות שבהם דיבור משפיע על קבלת החלטות, כמו ועדות ופאנלים, ושהן גם מדברות פחות מגברים באופן כללי כי אנחנו הרבה פעמים מחכות שיתנו לנו את זכות הדיבור, נגלה שהתפיסה ש״נשים צריכות להיראות ולא להישמע״ עדיין קיימת, אפילו שכבר לא מענישים נשים שמביעות את דעתן עם מחסום פה.
המטרה של ההפגברעה היא לגרום לדעה של המפגבריע להישמע יותר חזק מהדעה של האשה שמדברת או להסיט את השיחה לכיוון שהוא רוצה. אבל במקרים מתקדמים (רבים, לצערנו) היא כוללת גם הקטנה של נשים וזלזול בהן, נגיד לומר שהן טועות או שהן לא מבינות על מה הן מדברות כי הן צעירות או מטופשות. במקרים האלה, ההפגברעה הופכת להסגברה (תופעה שבה גברים מסבירים לנשים דברים בהתנשאות, לעתים דברים שהן כבר יודעות). הרי לא יכול להיות שאשה יודעת משהו שגבר לא יודע. (משום מה זה לא מפריע להרבה גברים לקחת קרדיט על דברים שנשים אמרו רגע לפני כן). שורה תחתונה – אשה מדברת, ומישהו שזה לא בא לו בטוב או שלא חושב שזה חשוב, משתיק אותה, כדי להראות שהוא שולט.
הבעיה מתחילה כבר מגיל צעיר, כשמאפשרים לבנים להשתלט על הכיתה יותר מאשר הבנות, ומעודדים אותם להשתלט על מגרשי משחקים - בזמן שהבנות צריכות להתנהג יפה. הדינמיקה הזו ממשיכה כמובן בצבא וגם באוניברסיטה שבה סטודנטים מדברים יותר בשיעורים מאשר נשים (אפילו בשיעורי מגדר).
כשאנחנו מגיעים למקומות העבודה, כבר הפנמנו את התפקיד שלנו: גברים מדברים כי מגיע להם להשמיע את עצמם ואת דעתם החכמה במרחב, נשים מדברות רק אם הן בטוחות ב-100% שיש להן משהו ממש ממש חשוב ונכון להגיד וכשנותנים להן את רשות הדיבור. אם מישהו קוטע אותן, הן שותקות - כי בטח הן אמרו משהו לא נכון. אפילו שריל סנדברג, סמנכ״לית פייסבוק ומניפת הדגל של השמעת הקול של נשים, אמרה שהיא בעצמה הייתה נותנת לגברים לדבר יותר, בלי שהיא שמה לב.
איך כל זה מתיישב עם העובדה שהחברה מעודדת נשים לדבר ולתקשר עד כדי כך שהן נתפסות כחופרות ונודניקיות, בזמן שגברים פועלים ועושים? זה מתיישב מצוין. נשים אמורות להיות טובות בתקשורת של רגשות, ובעיקר בהקשבה והכלה. גברים לעומת זאת נתפסים כמקצועיים שהדעה שלהם נחשבת. אז אם יש פאנל, או אפילו שיחה, שבה האשה דיברה ועכשיו מישהו אחר רוצה להביע דעה, הכי לגיטימי לעצור אותה, כי עכשיו היא אמורה למלא את תפקידה – לשים את עצמה בצד, להיות צנועה, להקשיב, להכיל, לעודד ולמחוא כפיים. אגב, בסביבות עבודה שוויוניות שמתבססות על שיתוף פעולה ובהם לא קוטעים דיבור, נשים מדברות יותר.
הבעיה בהפגברעה לנשים היא יצירת נורמה שנשים לא צריכות להביע את דעתן או שדעתן לא נחשבת, מה שפוגע ביכולת של נשים להביע את הצרכים שלהן וגם לקבל מענה עבורם, שלא לדבר על הפגיעה בהסתכלות על נשים כעל דמויות מקצועיות, מה שפוגע בהתקדמות שלהן ובשכר שלהן. יותר מזה, נשים שסוגברים להן את הפה כבר מרחיקות את עצמן ממקומות שבהם זה קורה, ככה שההשתקה מרחיקה נשים מעמדות השפעה באופן אקטיבי. כשמדובר ברופאים שקוטעים מטופלות, מגיעות לתוצאות הרסניות בריאותית עבור נשים.
אז למה נשים לא קמות ומתנגדות? קודם כל כי לא כולן מודעות. דבר שני זה לא פשוט לקום ולצאת נגד, כאמור אנחנו לא מחונכות להתנגד ולעמוד על שלנו. זה עוד יותר קשה כאשר את אשה יחידה מול הרבה גברים, ובמיוחד בסביבה שנחשבת ״גברית״. אגב, הנה עוד סיבה להביא מספר נשים ולא רק אחת סמלית – נשים מעודדות נשים לדבר. דבר שלישי, גם למי שמודעות זה לא פשוט. נשים לא רוצות שיראו אותן כאגרסיביות (הגבול בין להיות החמודה והחייכנית של המשרד ללהיתפס כאגרסיבית הוא דק מאוד) או כבעייתיות, או אפילו חוששות מסנקציות אם הן יתנגדו. חלק מהסיבה להסתכלות מוזרה על נשים שמתנגדות כשקוטעים אותן היא שנשים נתפסות ככאלה שמדברות יותר בפגישות, אפילו אם גברים דיברו יותר זמן.
אז מה אפשר לעשות?
1. בכל זאת לא לוותר. קוטעים אותך? תגבירי את הקול ותמשיכי לדבר מעל מי שדיבר מעלייך, עד שהוא ישתוק. זו גם הדרך שבה נוקטות נשים שמצליחות להתקדם. מבאס? כן, מאוד, כי אנחנו צריכות לשחק בכללי המשחק שלהם. אבל כשנגיע לעמדות כוח נשנה ונייצר תרבות דיון שוויונית שמבוססות על שיתוף פעולה ולא היררכיה.
2. תעירי בזמן אמת למי שהפגבריע לך. זו שיטה טובה לחשוף את הבעיה. החיסרון: כמו מי שקטע אותך, גם היא מסיטה את הדיון ממה שרצית להגיד.
3. תיצרי לעצמך קואליציה. תבקשי מחבר/ה במשרד, מישהי בקהל של הפאנל או חברה מהחבורה לגבות אתכן כשקוטעים אתכן. אם יש מישהו ספציפי שקוטע אותך, תכוויני את החבר/ה לשים לב אליו/ה. בשוודיה יצרו ״קו חם״ לנשים שמוגסברות. עד שזה יגיע אלינו, תשתמשי בסביבה שלך לתמיכה.
4. תעירי למי שמתגברץ לדברייך. לפעמים הם לא מודעים ולהאיר להם את הבעיה תגרום להם ולהן לשים לב.
5. תקומי ותצאי. כמו שעשתה ח״כ שלי שיחימוביץ׳ כשלא נתנו לה לדבר בתכנית ״העולם הבוקר״ וקטעו שוב ושוב את המנחה הילה קורח שניסתה לתת לה לדבר. זה אקט שדורש הרבה אומץ ועלול לגרור תגובות חריפות, אבל הוא בהחלט מעביר את המסר. מה שכן זה נשק יום הדין, אי אפשר להשתמש בו הרבה פעמים.
6. תתמכו בנשים שנקטעות. תעצרו את מי שסגבר להן את הפה ותוודא שהן יוכלו להמשיך לדבר. הצוות הנשי של אובמה, למשל, תמך בנשים שדיברו באמצעות הדהוד האמירה שלהן שוב ושוב תוך מתן קרדיט לדוברת, עד שהכירו בה. במקרה שלנו – אפשר לקטוע את מי שקטע את האשה, ולהגיד ״שירה בדיוק אמרה ש... בואי תמשיכי כי היית באמצע״.
בכל מקרה, תזכרי, מה שיש לך להגיד הוא חשוב וצריך לשמוע אותו.