בתור נערה, יש לך מעט מאוד דמויות להזדהות איתן בסדרות ובסרטים, וגם אלו שכבר קיימות הן לרב פשוטות ושטוחות ברשימה הסטריאוטיפית אפשר למנות את החננה שהופכת מברווזון מכוער לברבור יפיפה, וכך משיגה את החתיך של התיכון או המשרד; דמות של ביץ' רעה ומינית (לרוב בת הזוג של החתיך מהסעיף הקודם) שבסוף נענשת ומפסידה אותו; הנוירוטית המעצבנת שעושה המון שופינג ומתעסקת בעיקר במראה החיצוני; והמגניבה  - זו שזורמת על סקס בדיוק במידה הנכונה, זו ששותה בירה, מקללת, יודעת את שמות כל שחקני הכדורגל, היא אוכלת מלא אבל נראית פצצה, היא יורדת קצת על נשים ואף פעם לא דורשת שום דבר בשביל עצמה במערכות יחסים.

מתוך הרשימה המצומצמת הזאת, מוצגות בפנייך שתי אפשרויות סבירות של נשיות נכונה. הראשונה היא לחכות שהבחור יגלה כמה את יפה וחכמה, כמו בסרט ״יש לה את זה״ או בערך כל אגדת ילדים. השנייה היא להיות המגניבה, כלומר להיות חמודה וזורמת ולשחק בליגה של הגברים. בחבורה הזאת תמצאי את רובין מ״איך פגשתי את אמא״, סמנת׳ה ב״סקס והעיר הגדולה״, מילה קוניס ב״רק ידידים״ או כמעט כל הדמויות ב״חופשיות על הבר״.

איך פגשתי את אמא - פרק הסיום (צילום: באדיבות yes)
נשים מגניבות הן גם זורמות | צילום: באדיבות yes

באופן אישי, בגלל שאף פעם לא הייתי טובה בלשתוק, שזה כמובן תנאי הכרחי להפיכתך לברבור בחברה פטריארכלית, האופציה הראשונה נפסלה על הסף. לכן, אימצתי בחום את האופציה השנייה: לקבל על עצמי את הערכים המאצ׳ואיסטים שחשבתי שיהפכו אותי למגניבה בעיני הבריות. אמנם כדורגל אף פעם לא טרחתי ללמוד, אבל פרקטיקות כמו לא לשתות פחות מחצי בפאב, לא להכניס רגשות לסקס, לצפות בפורנו, לא להיות ה״אשה״ במערכות יחסים ולצחוק על נשים שלקח להן שעות להתארגן לפני היציאה – בהחלט אימצתי.

לא רק אני עשיתי חשבון נפש. בשנים האחרונות צצו הרבה מאמרים של נשים שהבינו שבמשך שנים הן ניסו לשחק איזשהי דמות יעני משוחררת, ולא כבולה כמו שאר הנשים. אז הן דפקו המבורגרים בשתיים בלילה, עשו מלא סקס מזדמן והדחיקו את כל הרגשנות הזו שגורמת לנשים להפוך להיסטריות - וכל זאת רק כדי לגלות שהן פשוט יצקו את עצמן לסטריאוטיפ נשי אחר וחדש, והאמת – הן כבר די מותשות.

התופעה הזו נקראת ״סינדרום הבחורה המגניבה״, או באנגלית – The Cool Girl Syndrome. מדובר בנשים שחושבות שאם הן יתנהגו בצורה ״מגניבה״, כלומר לא בצורה ״נשית מעצבנת״, הן יתוגמלו. ״הבחורה המגניבה״ נראית כמו שאשה אמורה להיראות, מספקת צרכים לגברים של סקס ובילוי כיפי שכולל הרבה שתייה ואוכל, משתתפת בירידות על נשים כמו בדיחות סקסיסטיות או טענות שנשים מגזימות הופכות כל הערה קטנה להטרדה מינית והורסות לגברים תמימים את החיים, ולא דורשת שום דבר בתמורה במערכות יחסים. כמה זה ״שום דבר״? במאמר של הלן קופי, עורכת בעיתון ״הטלגרף״ היא מספרת על בן זוג שהיא חיכתה לו יותר משעה מחוץ לבית בזמן שהתחיל לרדת ברד, כי היא לא רצתה להיתפס כמנג׳סת.

התגמול שמובטח לנו בתמורה הוא תשומת לב גברית, טפיחה על השכם, להיות אחת מהחבר׳ה, לקחת חלק בשיחות הפנימיות של גברים (כולל הקשות ביותר נגד נשים), והכי חשוב – שלא יסתכלו עלינו כמו שמסתכלים על כל שאר הנשים, שזה אומר מעצבנות, נודניקיות וכולאות גברים. זה אולי נשמע כמו תגמול עלוב, אבל כשהאופציות החלופיות הן או להיתפס כנחותות או כפמיניסטיות ממורמרות, אפשר להבין למה נשים בוחרות באופציה שמקרבת אותן למוקדי כוח והצלחה, מבודדת אותן מהגורמים שנחשבים לפחות מוצלחים בחברה (נשים), הופכת אותן למקובלות חברתית ואפילו נותנת להן תחושת שליטה על החיים שלהן.

למה נוצרה הדמות של ״הבחורה המגניבה״ בסרטים ובסדרות?

פעם סימנו לנו מאוד בבירור שתי אפשרויות: יש את האשה הטובה ששותקת ומקבלת יפה את התפקיד שלה, ויש את המכשפה שמתמרמרת ומתעללת בבן הזוג שלה. אז תהיי האשה הטובה, כדאי לך. אבל מאז הרבה חזיות נשרפו (לא באמת) והרבה ספרים של סימון דה בובואר נקראו, ויותר ויותר נשים התחילו להעביר ביקורת ולפתוח את הפה על הלחצים שמופעלים עליהן להקים משפחה, להיות יפות ורזות ולבנות קריירה משגשגת במקביל.

אז הפתרון שנמצא לא היה להוריד מנשים את הלחצים חלילה, אלא לתייג את אלו שפתחו את הפה כלחוצות, פתטיות, שטחיות ולא מתאמצות מספיק. או במילים אחרות – רע לך? זו אשמתך. אם רק תזרמי, תורידי צ׳ייסר, תרימי לי ותורידי תחתונים, הכל יהיה ממש אחלה.

כמו כל דימוי, הניסיון להתנהג כמו ״הבחורה המגניבה״ גובה מחיר גבוה. ברמה האישית, את מאבדת את הזהות שלך, משקיעה הרבה משאבים אישיים בניסיון להתנהג כמו דמות שנוצרה בסרטים ולא קיימת במציאות, ובנוסף את גם לא דואגת לעצמך ולמה שאת צריכה ורוצה במערכות יחסים. מעבר לזה, את אשה, ולכן סיכוי סביר שתחווי אפליה בעבודה או תוטרדי מינית, אבל ה״מגניבות״ שאת נדרשת לעמוד בה, לא תאפשר לך לפעול  כדי לשנות את מצבך, כדי שלא תיכנסי למקום של ״הנודניקית שלא זורמת״.

ברמה החברתית, חלק מההתנהגות ה״מגניבה״ היא חבירה לכל הגורמים שמשפילים ומדכאים נשים. ללעוג לנשיות כנחותה, לא להתנגד למוסדות שמפלים נשים, לא לתמוך בנשים ולהתנהג כאילו מי שלא בסדר בכל מצב הן הנשים בעצמן.

לה לה לנד (צילום: לינוס סאנדרגרן יח"צ)
סטון בלה לה לנד. נערת חלומות | צילום: לינוס סאנדרגרן יח"צ

הבחירה ב"בחורה המגניבה" כדרך חיים פוגעת כמובן גם בהנאה שלנו ממין. כשאת למשל צופה בפורנו או מספרת לגברים שאת רואה פורנו או אפילו רואה פורנו איתם, את מסמנת להם שאת אוהבת מין, שאת זורמת על מין, ושאת משוחררת במקום להיות לחוצה או מעצבנת. בקיצור, ניצחת.

חוץ מהעובדה, כמובן, שהפסדת. כי אם את רואה פורנו ואז מחקה פורנו את מוותרת על החיבור לגוף שלך ועל ההנאה המינית שלך, את לומדת לספק רק את הצרכים שלו, ואת אולי אפילו חווה אלימות. כן, למרות הפורנו אפשר לאנוס אותך. בעצם, דווקא בגלל הפורנו אפשר לאנוס אותך. וככה, בשם המיניות המשוחררת והמגניבה, נהפכת למושא השעבוד באופן המובהק ביותר. מעבר לזה שוויתרת על סקס טוב.

ברמה החברתית, הפיכת הפורנו לכלי לגיטימי ללמוד ממנו על מיניות, אי-התנגדות לגברים בעמדות כוח שתוקפים מינית ועידוד תעשיות כמו פורנו או זנות - משמרת את כל הנשים במקום חלש ופגיע יותר, ומשמרת את התסבוך החברתי שאנחנו כולנו חווים על מיניות, שמשפיע לרעה גם על גברים.

אז מה אפשר לעשות? לא בקטע של גאולה נוצרית, אבל המטרה של הפמיניזם היא לשחרר אותך מכל זה. מתוך הסתכלות ביקורתית על איך לימדו אותך מה זה ״נשיות״, את יכולה להבין כמה מהדברים שאת עושה הם באמת שלך (נגיד לעשות סקס מזדמן ולספר בדיחות גסות), וכמה הם ניסיון לענות על ציפיות של אחרים. כמובן שאם את מתנהגת בדיוק כמו שהבחורה המגניבה ״אמורה״ להתנהג וזה מי שאת (מינוס הירידות על נשים) זה גם ממש אחלה, כל עוד זה מי שאת.

אבל רגע, האם גברים בכלל מחפשים את ״הבחורה המגניבה״?

זו לא השאלה המעניינת בעיניי. קודם כל כי מי שיצרו את הדמות הזו הם לא ״גברים״ אלא גברים מסוימים בעמדות השפעה. דבר שני, כי כל העניין הוא לא להתאים את עצמך לתבניות של אחרים, אלא לגלות מי את ולהיות היא.

לא פשוט לקום ולהתנגד לתבנית הזו, ולהגיד ״אני בת אדם״ ולא מכונה לסיפוק צרכים. קשה להפנים שלמרות ששיחקת אותה מגניבה והיית הכי בחבר׳ה, את עדיין צריכה להיות רזה כדי שיהיה לך ערך חברתי, ועדיין ילחצו אותך ללדת ילדים, ועדיין יש פחות ממך בפוליטיקה, ועדיין יכריזו שאת "בסדר" רק אחרי שאת מתחתנת, ועדיין יאנסו אותך. קשה גם לקום ולדרוש דברים בשביל עצמך, אחרי שכל השנים למדת שאסור לך. בגלל זה חלק חשוב נוסף של הפמיניזם הוא הסולידריות הנשית והתמיכה אחת בשנייה, מתוך הבנה שהרבה נשים עוברות את מה שאת עוברת, ככה שאת יכולה ללמוד מהן, להיתמך בהן ולהתחזק מהן.

דבר אחרון, יש כבר הרבה יותר סדרות וסרטים שמציגים דמויות נשיות מורכבות. האקסית המטורפת (שבאחד הפרקים האחרונים אפילו לעגה לדרישה מנשים להפוך להיות ״הבחורה המגניבה״ ולספר בדיחות סקסיסטיות כדי להצליח מקצועית), פליבג, Insecure, Better Things הן רק כמה דוגמאות. תקיפי את עצמך בדמויות שאת יכולה באמת להזדהות איתן, ולא אלו שידרשו ממך לשנות את עצמך.