לפני מספר ימים, אחד מחברי הקבוצה Secret Tel Aviv, שבניגוד לשמה היא קבוצה פאבליק שמונה 90,000 חברים (הרבה מהם עולים חדשים או תיירים), העלה תמונה של אשה על חוף הים. ליד התמונה הוא כתב "הבחורה המסכנה מנסה ללמוד. ב-20 דקות ניגשו אליה לפחות חמישה בחורים. הבחורים האלה פנו לכל אשה עם דופק על חוף הים. ההערכה שלי לבחורות ישראליות גוברת מיום ליום".

אכן, להיות אשה במרחב הציבורי הישראלי זה לא פשוט. אם אתם גברים, אתם פשוט יוצאים לעבודה, או לפאב, או לסופר. נשים, לעומת זאת, עד שהן מגיעות לאן שהן רוצות, צריכות להתמודד עם צפירות של נהגים, מבטים ארוכים וקריפים, גברים שמשתלטים על מושבים באוטובוסים ושלא ברור אם הם נוגעים בטעות או במטרה לגעת, אמירות כמו "למה את לא מחייכת?", "איזו יפה" ו"בתיאבון" (אם חלילה הרשית לעצמך לאכול במרחב הציבורי). יש אפילו גברים שמרשים לעצמם לשאול "כמה?" (את לוקחת למציצה/זיון/לעשות לי ביד). והנה המלכוד: אם תעני להם בחזרה - את ביצ' לא מנומסת ולא מבינה הומור, אם לא תעני - את סנובית ו"מי בכלל רוצה משהו איתך".

קן 164 מפתח תקווה לרחובות

Posted by ‎גברים באוטובוסים‎ on Thursday, November 26, 2015

אז איך זה קורה?

פעם, לפני שנשים יצאו לעבוד במשרדים ובמפעלים, הן היו צריכות להיות בבית ולגדל ילדים, ורק נשים "מופקרות" (כלומר נשים בזנות) שהו ברחוב. גם היום אנחנו צריכות לגדל ילדים, אבל כבר נורמלי שאנחנו גם יוצאות לעבוד בחוץ. עם זאת, התפיסות הישנות נשארו, והמחשבה, שה"בחוץ" זה מקום של גברים או של נשים לא מהוגנות, נשארה. לכן, עדיין מותר להתייחס למי שנמצאת בחוץ כאל "מופקרת", כלומר אשה שמותר לכל גבר ליהנות ממנה. במקביל, ככל שנהיו יותר תמונות של נשים בחוץ, כמו בובות ראווה ופרסומות, נשים גם נתפסו כקישוט.

לא, זה לא אומר שכל גבר חושב שכל אשה היא זונה (למרות שיש גם כאלה). זה כן אומר שאנחנו עדיין נוותר לגברים שמטרידים נשים, כי אנחנו עדיין חושבים שהאשה צריכה להתנהג בצורה "ראויה" ולגבר מותר להיות זאב. כלומר, אנחנו חושבים שזה בסדר לברר מה האשה לבשה או איפה היא הלכה, לדוגמה, כחלק מהבדיקה אם היה מותר או אסור להטריד אותה.

ראינו את זה כשסא"ל לירן חג'בי הואשם בתקיפה של מאי פאטל, והיה דיון שלם על צילום שלה עם בגד ים בפייסבוק. כאילו שיש קשר בין העובדה שיש לה בגד ים, או אפילו שהיא מצטלמת אתו, לכך שמותר לגבר לתקוף אותה; ראינו את זה במקרה של אלנבי 40, כשהאשימו את האשה שהיא הלכה למועדון שידוע כמקום בעייתי. כאילו שאם אשה הולכת למקום שבו מתייחסים לנשים כאל בובות מין, מותר לאנוס אותה; אפילו ראינו את זה בגזר הדין של יניב נחמן, שבו השופטים התייחסו לכך שהיה לאחת הנאנסות עבר מיני איתו. כאילו שאם אשה רצתה פעם אחת יחסי מין, זה כרטיס פתוח למין בכל זמן בכל צורה ובכל מקום.


הי מאי זאת שלי. חצית כל גבול אפשרי. תתביישי. גם להיות קורבן של עבריין מין, וגם להיות נורא יפה? וחייכנית? וללכת לים בביקי...

Posted by ‎שלי יחימוביץ‎ on Tuesday, April 28, 2015

טוב, עכשיו בטח תגידו שאני הורסת את הרומנטיקה ואיך אפשר להכיר ככה נשים. אז קודם כל, עוד לא פגשתי את האשה שכשצפרו לה ברחוב, היא רצה אחרי הגבר שצפר, נכנסה למכונית והם נסעו יחד לעבר השקיעה. רוב הפניות לנשים אינן במטרה להכיר. אלא, הן במטרה לקבל תשומת לב, להשתעשע או לגרום למעיר להרגיש תחושת עליונות וכוח מזה שהוא מקבל יחס מנשים. לגברים שכן מעוניינים להכיר למטרות רומנטיות, יש לי נוסחת פלא בשבילכם. אם האשה לא נראית לכם עסוקה או מכונסת בתוך עצמה, תיגשו אליה בעדינות ותגידו – "סליחה, אפשר להכיר אותך?" אבל, תהיו מוכנים גם לקבל את ה"לא".

נשים יקרות, אולי בהתחלה זה יהיה לכן מוזר. אנחנו כבר כל-כך רגילות לקבל ציון על הנוכחות שלנו בכל רגע שאנחנו יוצאות החוצה, שאולי בהתחלה נחשוב שמשהו לא בסדר אתנו. אבל אחרי קצת זמן פתאום זה יהיה נפלא שנוכל פשוט להיות בחוץ ולעשות מה שאנחנו רוצות, בלי להתחשבן מראש מול המראה על הבגדים שלנו, בלי להפנות את המבט שלנו קדימה כדי שאף אחד לא יחשוב שאנחנו מסתכלות עליו ובלי שכל רגע יקטעו את המחשבות שלנו בהערות ובצפירות. וגם - בלי שמישהו יצלם תמונה שלנו כשאנחנו מתעסקות בעניינים שלנו בחוף הים, יעלה אותה לקבוצת פייסבוק המונית וישתמש בה כדי להציג את עצמו כאביר זכויות הנשים. פעם הבאה, בחור חביב, פשוט תכתוב את הטקסט החשוב הזה בלי תמונה. מסר יכול לעבור גם בלי שתוצמד אליו תמונה של אשה.

טורים קודמים של נגה כהן: