1. מה עם זוגיות? מתי תתחתנו? מתי תיכנסי להיריון? אתם לא חושבים על עוד ילד?
המטרה העיקרית של השאלות האלה היא ללחוץ עלייך להתקדם במסלול שאשה טובה אמורה להתקדם בו: חתונה, ילדים, עוד ילדים, לחץ על הילדים להביא ילדים וגידול נכדים. גרסאות פאסיב-אגרסיב מתקדמות שלהן יכולות לכלול אמירות כמו "מי יעזור לך אם תפלי במקלחת?", "את לא רוצה ללבוש שמלה לבנה?", "האקס שלך היה חמוד, חבל שנפרדתם", "שאיבת ביציות עולה עשרות אלפי שקלים" ו"מלאי הביציות שלך מתרוקן".
לא רק שהשאלות הללו מפעילות מעבירות מסר שהדבר הכי חשוב בחיים שלהן הוא זוגיות וילדים, ולא רק שהן לא משאירות מקום לנשים שלא רוצות זוגיות או ילדים - אלא שהן לפעמים יכולות לפגוע במקומות רגישים, כמו פרידה מבן זוג פוגעני, ניסיון להתגבר על הכאב של הפלה טבעית, קושי להיכנס להיריון וכו'.
איך להגיב: התשובה לשאלה הזו תלויה בכמה אתן רוצות לחשוף מעצמכן וכמה נוח לכן להיכנס בשואלים. אפשר להגיד את האמת, אפשר להגיד שזה לא עניינם, או שאפשר להגיד - "לא יודעת, אני מהממת ואוהבת את עצמי בדיוק במצב שאני נמצאת בו כרגע" (למתקדמות: "וחבל שאתם לא").
2. השמנו, אה?
ובגרסאות נוספות" "את בטוחה שאת רוצה עוד פרוסת עוגה?", "לא כולן צריכות ללבוש לבן" ומבטים אל עבר הבטן או הירכיים שלך.
שאלות ואמירות על המשקל שלך מוצגות כאילו לטובתך, אבל בעצם המטרה שלהן היא לגרום לך לשים את המראה והעובי שלך מעל לדברים אחרים: הנאה מאוכל, תחושת שובע ושמחת חיים. לחילופין ייתכן והן מזימה שנועדה לגרום לך לוותר על פרסומת העוגה האחרונה "מרצונך".
איך להגיב: היום כבר יש תשובה ברורה: "הלו, סבתא, לא שמעת שהפמיניזם החדש זה להיות שמנה וסקסית? עוד כמה פרוסות עוגה ואני אוכל להופיע על שער המגזין של בלייזר."
(או פשוט – "זה לא עניינך").
3. כמה את מרוויחה? בשביל זה את יוצאת מהבית?
אני בעד לשתף נתונים על משכורות, גם כדי לשקף כמה מצב שוק התעסוקה חרא, וגם כי ככה אולי אנחנו כנשים נבין כמה פחות אנחנו מרוויחות ונדרוש משכורות גבוהות יותר. אבל בין אם אתן מחליטות או לא מחליטות לחשוף את המספר, אפשר להוסיף את המסר הבא:
"משכורת שלי היא לא עניינכם, אבל תהיו בטוחים שאני מרוויחה פחות מהגברים במשרד שלי, כי למרות שאני עובדת קשה ועושה גם הרבה עבודות שחורות בתפקיד, הם מוערכים מקצועית יותר ממני. חלק מהסיבה היא שהמעסיקים חושבים שאוטוטו אני אכנס להיריון ואביא ילדים - כן אותם ילדים שלפני שנייה הצקתם לי עליהם, ולכן לא כדאי להם להעסיק אותי".
אם כבר יש לך ילדים: "העלות של גן או מטפלת אוכלת לי את רוב המשכורת, אבל אני בכל זאת יוצאת לעבוד כי אחרת אני אהיה נתונה לחסדיו הכלכליים של בן זוגי וזה יכול ללכת למקומות רעים בעתיד ובמיוחד אם חלילה נתגרש. שלא לדבר על זה שאחרי שאני חוזרת מהעבודה בחוץ אני מתחילה משמרת שנייה בבית בגידול הילדים, שעליה אף אחד לא משלם לי.
אז כמה אתם מרוויחים?".
4. למה את לא שמה קצת אודם? זה ממש יחמיא לך
ובגרסאות נוספות: "את לא אוהבת עקבים?", "הו, סוף סוף את לבושה בשמלה שיפה לך" ו"חבל שהסתפרת, היה לך שיער כל-כך יפה".
שאלות ואמירות שהן כאילו מחמיאות, אבל בעצם אומרות לך שאת לא מתאמצת מספיק כדי להיראות "מטופחת" (שזו מילה מכובסת ל"יפה וכוסית"), ואם רק תלכי לפי העצות הטובות הללו, תוכלי להיות כמעט בר רפאלי הבאה. הצרה היא, שהאודם או העקבים לא מגיעים גם עם הכסף והפרסום של בר רפאלי, אלא רק הופכים אותך לקישוט שהוא יותר נעים לסביבה, אבל כנראה הרבה פחות נוח ומתאים עבורך.
איך להגיב: "זוכרים את המשכורת הנמוכה שלי? אם תממנו לי את החיים כך שיהיה לי זמן להעביר את כל הזמן שלי בפילאטיס, אצל הקוסמיטקאית ובשופינג בקניונים... אז אני עדיין לא אעשה את זה. אני אעדיף לקרוא עיתון או לבלות עם הילדים והחברות שלי. אבל תודה על העצה".
5. בת דודה שלך כבר קיבלה קידום / מרוויחה מצוין / בדיוק קנתה בית /שוב בהיריון
יש איזו אשה אלמונית שהיא קרובת רחוקת משפחה של החברים, והכל אצלה תמיד מושלם. אם היא יכולה, אז למה את לעזאזל לא יכולה גם? זו שאלה טריקית כי היא דורשת מכן להתחיל לפתוח דברים שרק הפסיכולוגית שלכן יודעת עליכן, ולכן הפתרון הוא להפנות את האש בחזרה:
איך להגיב: "בניגוד למה שחושבים על נשים, אני מפרגנת לה ולא נהיית ירוקה מקנאה כשאשה אחרת מצליחה. אבל העובדה שהיא מצליחה לא אומרת שום דבר עליי, כי אני לא בתחרות איתה או עם נשים אחרות, והן בטח לא המדד לקביעת ההצלחה שלי בחיים. היא זו היא, אני זו אני, והעובדה ששתינו נשים לא אומרת שאנחנו צריכות לעשות את אותו הדבר".
6. למה משדרים את התחקיר הזה על גנדי, 15 שנה אחרי שהוא כבר מת? איך הוא יוכל להתגונן?
בשלב מסוים השיחה תגלוש לסוגיה האקטואלית הפמיניסטית האחרונה על תקיפות מיניות. השולחן יתחלק לכאילו ליברלים שיטענו שאסור לאנוס אבל באותה נשימה יאשימו נשים פלרטטניות בהטרדות המיניות שלהן, פחדנים או בורים שידברו על תלונות שווא, ומישהו שיגיד שהפמיניסטיות מנהלות את המאבק שלהן לא נכון ומעוררות אנטגוניזם, ושאם הן רק היו פועלות כמו שהוא מציע, העולם היה מושלם ולכן צריך להכתיר אותו למנהיג.
איך להגיב: תשובות למגוון ההאשמות כלפי נשים שמותקפות מינית אפשר למצוא כאן. ספציפית לגבי גנדי, אפשר לענות ככה: "הנשים שהוא פגע בהן עדיין בחיים. המערכת לא עזרה להן אז, כי היא העלימה עין וגם השתיקה אותן באופן אקטיבי. אם אנחנו משתיקים אותן היום, אנחנו ממשיכות להשאיר אותן לבד. שידור התחקיר מאפשר להן, אולי, להשיג קצת צדק ושקט.
"אבל יותר מזה, התחקיר מראה עד כמה המורשת האמיתית של גנדי, תרבות האונס, ממשיכה ואפשר ללמוד מהעבר מה עשו שאפשר לה לקרות, וכתוצאה מה צריך לעשות היום. רמז: לתמוך בנפגעות ולא להשתיק אותן".
7. רגע, את פמיניסטית?
השאלה שתגיע מיד אחרי הדיון על התקיפות המיניות.
איך להגיב: "ברור, למה, אתה חושב שכן צריך לפגוע בנשים כי הן נשים?"
יש סיכוי סביר שמיד אחרי התשובה החותכת שלכן, ייפתח דיון על הפמיניסטיות שהורסות את היחסים הרומנטיים. אל חשש, תענו להם שיכול להיות חיזור בלי כפייה, ושגברים שהגבריות שלהם היא לא שברירית מאוד, לא מתרגשים מזה שנשים דורשות הדדיות במקום שליטה. להיפך – מי שרואה נשים כשוות לו, נהנה ממערכת יחסים חזקה, מעניינת וארוטית הרבה יותר.
מציקים לכן בשאלות נוספות? ספרו לנו בתגובות, וחג שמח!