באגדת הילדים ״בת הים הקטנה״ (הגרסה המקורית, לא זו שדיסני עיוותה עבורנו), בת הים מקבלת זוג רגליים ממכשפת הים כדי להיות עם הנסיך. אבל ליכולת ללכת יש מחיר: בת הים נאלצת גם לוותר על הקול שלה, וגם שכל צעד שהיא עושה ירגיש כאילו היא הולכת על סכינים חדות. כך, לפני כמעט 200 שנה, הצליח הנס כריסטאין אנדרסן, כנראה בלי כוונה, לספר את הסיפור של הדרישה מנשים במרחב: תסתמי את הפה ותלכי בצורה מוגבלת.
נעלי העקב, סמל תרבותי לנשיות ולכוח, היו במוקד הדיון הציבורי לא מעט פעמים בשנים האחרונות. במאי 2016, ניקולה ת׳ורפ נשלחה הביתה מעבודתה בלונדון כפקידת קבלה כשסירבה לנעול עקבים. בתגובה, היא יצרה עצומה שדרשה לשנות את החוק שמאפשר לחברות להכתיב לנשים קוד לבוש שכולל עקבים, עליה חתמו יותר ממאה אלף אנשים. עוד באותו חודש, ניקולה גאווינס הקנדית פרסמה תמונה בפייסבוק של הרגליים המדממות שלה אחרי שאולצה לנעול עקבים בעבודתה כמלצרית. אצלנו בישראל זכור במיוחד המאבק של דיילות אל-על בקיץ שעבר, שנדרשו לנעול עקבים בגובה חמישה סנטימטרים גם בעלייה למטוס.
המרד מגיע גם לסלבריטאיות. בפסטיבל קאן, ג׳וליה רוברטס צעדה יחפה של השטיח האדום, במחאה נגד הדרישה של הפסטיבל מנשים לנעול עקבים להקרנות שטיח אדום. חודשיים קודם לכן, ויקטוריה בקהאם, מלכת העקבים שפעם אמרה שהיא לא מסוגלת להתרכז בנעליים שטוחות, הכריזה שהיא לא יכולה יותר עם עקבים, לפחות בזמן שהיא עובדת. המקרים האלה הם חלק ממגמה: יותר ויותר סלבס מעדיפות לוק של נוחות, כולל הילרי קלינטון שלא נועלת עקבים לכל אירוע, יותר תצוגות אופנה משלבות נעליים שטוחות ובבריטניה השנה מכירות של סניקרס גברו על נעלי עקב בקרב נשים
אבל, למרות שנראה שיש תנועה לכיוון הוויתור על העקב, ההכרזה על מותו עדיין מוקדמת. הסיבה היא, שבהרבה מאוד מוקדי כוח שמעצבים נשיות - העקבים שולטים. בסרטים ההוליוודים למשל, הגיבורות עדיין מוצגות על עקבים, אפילו אם הן רצות ונלחמות - כמו בסרט ״התופת״ (אינפרנו), ואפילו אם הן מצילות את העולם - כמו ״וונדרוומן״ בכיכובה של גל גדות. ולא, הן לא משתמשות בעקבים כדי להילחם, כמו שעושה אביטל זייסלר, שהמציאה שיטת לחימה עם עקבים.
גם הנשים החזקות של סיליקון וואלי, כולל שריל סנדברג נושאת הדגל של שילוב נשים במוקדי כוח, נועלות עקבים גבוהים ובולטים, בזמן שמקביליהן הגברים לובשים טישירטים אפורים וסניקרס. מדורי אופנה ומגזיני נשים שותפים גם הם למאמץ, ודוחקים בנשים לנעול נעלי עקב כדי לשפר את הלוק. לא פחות חשוב, כשרוצים להראות נשיות אצל גבר, נותנים לו נעלי עקב, כמו הצילום של רן שריג בשער של ״7 ימים״ בשבוע שעבר, תחת הכותרת ״הגבר החדש״. כלומר, גבר שמאמץ מודלים שהם לא רק גבריות של אוגה בוגה. כמעט מיותר לציין, אבל גם הפורנו מלא בנשים על עקבים.
מה מקור הכוח של העקב? באופן מובהק, המיניות שלו. מרב מיכאלי פעם אמרה שהעקבים מעמידים את הגוף כמוכן למין, והמחקרים תומכים. מחקר מ-2013 מראה שנשים על עקבים נתפסות כיותר מושכות בקרב גברים, וגם בקרב הנשים, כי הם מדגישים את ההליכה ה״נשית״ יותר, כלומר את תזוזת הירכיים.
מעבר לכל זאת, אי אפשר להתעלם ממה שהם עושים לכף הרגל. לכף הרגל עצמה יש תכונות מיניות, לא רק בקרב אלה מבינינו שיש להם פוט פטיש (לא בקטע רע). נעל העקב מחזיקה, עוטפת, מסגננת, מעמידה ומקשיחה את כף הרגל (שהיא כאמור סוג של איבר מין) ובמובן מסוים מגישה את הגוף שמעליה ארוזה כמתנה. בשלב הזה כנראה גם לא יפתיע אתכן לקרוא שהפורנו החזיר לנו את אופנת העקבים בשנות ה-50 של המאה ה-19, אחרי שהם נעלמו מהאופנה כמאה שנים קודם לכן (והיו בשלב מסוים בעיקר אופנה של גברים).
הפן המעצים של נעלי העקב
אך למרות ההקשר הפורנוגרפי, חשוב לא לבטל את הכוח המיני שהעקבים נותנים לנשים: הם מאפשרים לכל אשה להפוך למינית בעיני עצמה ובעיני הסביבה, רק באמצעות נעילה של זוג נעליים שלא חייב להיות יקר. גם הגברים רואים בנעלי עקב כוח אצל נשים. מסתובב לו בעולם דימוי של אשה בנעל עקב שמוחצת גבר קטן, שלא לדבר על הקישור בין סאדו מאזו למלכות במגפיים שחורים עם עקבים.
עקבים גם מאפשרים לנשים לנהל משא ומתן עם הסביבה על המקום שלהן בעולם. העקבים נותנים להן גובה ומקרבות אותם לגברים, מה שיכול להיות חשוב אם כולם עומדים ביחד ומנהלים שיחה עסקית במטבחון, אבל הם גם מסמלים נשיות, כך שהנשים שנועלות אותם מעוררות רגשות חיוביים אצל גברים. העקבים עושים רעש כשנשים צועדות, מה שמראה על הנוכחות שלהן, אבל מקשות עליהן ללכת, מה שמשקיט את האיום. כמו שמלות, כמו איפור, כמו דיאטות, כמו שפת הגוף שלנו – אנחנו מגבירות ומנמיכות את הנשיות שלהן ובודקות גבולות כדי להצליח בעולם בלי שירגישו מאוימים מאיתנו ויעיפו אותנו לכל הרוחות.
אבל המחיר שאנחנו צריכות לשלם כדי להבליט את עצמנו ואת המיניות שלנו הוא גבוה, גבוה מידי: כאבים ברגליים, בעיות אורתופדיות שמגיעות אפילו לחדרי ניתוח, בעיות בעמוד השדרה וסכנת נפילות, הם תוצאה של החזקת רגל בצורה לא טבעית והפעלת לחץ על הקרסול וכריות האצבעות. שלא לדבר על מעצבים שדוחפים לנו נעליים יקרות, הצורך ללמוד ללכת על עקבים כאילו את שוב תינוקת שלומדת ללכת אבל להיראות כאילו זה טבעי לך, והגבלת היכולת שלנו להגיע ממקום למקום. לא סתם אומרים על נשים מצליחות שהן עשו כל מה שהגברים סביבם עשו, רק אחורה ועל עקבים.
כאב נעלי העקב - מגרה מינית
הבעיות האלו לא מדאיגות את קריסטיאן לובוטן, אחד ממעצבי העל של נעלי עקב שסימן ההיכר שלהן הוא עקב מאוד גבוה וסולייה אדומה (תסתכלו על הנעליים שלו ותגידו שהן לא נראות כמו כוס). בראיון הוא אמר שלא מטריד אותו שלנשים כואב כשהן נועלות העקבים, כי עקבים הם ״הנאה עם כאב״ ו״נשים שמחות לנעול נעליים כואב. בעבור קצת אי-נוחות הן מקבלות משהו אחר, שקשור לתשוקה. את מרגישה את עצמך, מעצמיה את עצמך, מכירה את עצמך. את מודעת לגוף שלך. אקט קטן של אי-נוחות משתלם בהרבה דרכים אחרות״.
מיותר לציין שלובוטן לא נועל עקבים בעצמו. מה שהוא כן עושה זה לקדם את התפיסה שהגוף של נשים מותר לאלימות פיזית, כולל במין. יותר מזה, הוא טוען שהנשים נהנות מכאב. אם נשים נהנות מאלימות במין, אין סיבה לא לאנוס אותן, להציג אונס בפורנו, להכות נשים, לדרוש מנשים לעשות לייזר בפות או לנעול עקבי סטילטו לעבודה, גם אם כואב להן. הן סתם מתבכיינות, הן לגמרי רוצות את זה.
ככה שבסופו של דבר, הסיפור העיקרי הוא בחירה בין בריאות ונוחות לבין היפר-מיניות, ונראה שיותר ויותר נשים בוחרות בנוחות, לפחות כשהן עובדות. זו לא הפעם הראשונה שנשים עושות בחירות אופנתיות כאלה. באירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 קמה באירופה קבוצת נשים שנקראו ״נשים חדשות״. ״האשה החדשה״ הייתה אשה מגניבה שרצתה לצאת ולבלות, וגם לעבוד ולהרוויח כסף עבור עצמה. כדי שהיא תוכל לעשות את זה היא ויתרה על המחוך והשמלות המסורבלות שנחשבו לשיא הנשיות, ולבשה בגדים צמודים יותר ואפילו מכנסיים. בזמנה, האופנה שהיא לבשה זיכתה אותה בכינוי ״גברית״. אגב, אם נסתכל היום על צילומים שלה, בשמלות צמודות, תספורות מעוגלות ותכשיטים, היא תיראה כמו שיא הנשיות והמיניות, מה שרק מראה כמה ״נשיות״ ו״גבריות״ הם עניין תרבותי.
כמו המחוך, גם לנעלי העקב יש תחליפים אופנתיים שנראים מיניים – יש כבר מספיק נעליים יפות שעוטפות את כף הרגל ויכולות לסמל מיניות ונשיות, עבור מי שבוחרת לא לנעול עקבים. חוץ מזה, נראה מי יעז להגיד לאנג׳לינה ג׳ולי שהיא לא סקסית כי היא נועלת נעליים שטוחות.
תודה למיכל ישראלי ואוריה בוקובזה שסייעו בהכנת המאמר.