אידיאל היופי השתנה לא מעט עם השנים. למעשה, אישה שנחשבה לבעלת גוף מושלם בשנות ה-30 תידרש היום להשיל לפחות 15 קילו ממשקלה רק כדי לקבל זימון לאודישן. מה קרה בעצם מימי מרילין מונרו ועד אדריאנה לימה? יצאנו לבדוק
המהפך. לאן נלך מכאן? | צילום:
אימג'בנק/GettyImages, getty images
אומרים שיופי הוא בעיני המתבונן, אבל דומה שגם הזמן והמציאות החברתית עושים את שלהם, שכן מה שהיה נחשב ליפה ונשי בעבר כיום נחשב ללא מושך ובעיקר שמן. אתר התאוששות מהפרעות אכילה בשם Rehabs שיתף פעולה עם סוכנות השיווק הדיגיטלי Fractl על פרויקט שמציג לנו כיצד הגוף האידיאלי שלנו הנשים הלך והשתנה עם השנים. הממצאים שפורסמו ב-huffington post מוכיחים את מה שכלנו כבר יודעות: מרילין מונרו היא בטטה. היום, על אף שלל המחאות, הביקורות והשמנמנות הגאות - בפועל, דוגמניות ושחקניות מצליחות, בין היתר, בזכות מותן צר, רגליים דקיקות וידיים שבריריות. לאן נגיע? בואו רק נקווה שנחזור אחורה בהמשך.
אידיאל היופי: נשים לבנות בלבד ובלי מידות גדולות
על אף שמדד מסת הגוף (BMI) אינו עושה אבחנה בין שומן לשריר, הוא עדיין מעניק מקור מעניין להשוואה בין מה שהיה נהוג פעם להיום. על פי המרכז לשליטה על מחלות מדד מסת הגוף של אישה אמריקאית ממוצע עלה בחצי מאה מ-24.9 בשנת 1960 ל-26.5 כיום. כמו כן, נמצא כי ההבדל בין משקלן של דוגמניות ומשקל גופן של נשים אמריקניות ממוצעות גדל מ-8% מאז 1975 ל-23% היום.
ובעברית: קיים פער משמעותי בין המשקל של האישה המוערצת והאידיאלית לבין משקלן של נשים אמיתיות. זאת הסיבה שלא מעט חברות ביניהן דאב ו-H&M בוחרות להציג היום גם דוגמניות במשקל ממוצע. ארגונים כמו פרויקט הייצוג (The Representation Project) פועלים כדי לעורר מודעות נשית לאופן שבו המדיה מציגה את גוף האישה וכיצד עלינו להתייחס לדימויים מיניים של נשים שאנחנו רואים באינטרנט, מדיה וטלוויזיה.
מבט על "הגוף המושלם" לאורך השנים מצביע על דבר פשוט אחד והוא השרירותיות של ההחלטה שגוף אחד יפה יותר מהשני. שימו לב גם שכל האידיאלים של היופי הנשי כולן לבנות עור ומעניין לציין גם שאף אחת מהן לא במידת פלאס סייז.
נערת גיבסון 1900-1910
נערת גיבסון של תחילת המאה | צילום:
W. and D. Downey, GettyImages IL
"נערת גיבסון" הייתה יצירה של הצייר צ'ארלס דיינה גיבסון שנועדה לסמל את אידיאל היופי של התקופה. גיבסון תיאר אותה גבוהה בעלת חזה גדול, ירכיים רחבות ומותניים צרים. "אני אגיד לכם איך החלטתי לקרוא לה נערת גיבסון", סיפר לסאנדיי טיימס ב-1910, "ראיתי אותה ברחובות. ראיתי אותה בתיאטראות ובכנסים. ראיתי אותה בכל מקום".
הפלאפר, שנות ה-20
מראה הפלאפר אותו שחקניות הוליוודיות כיום גם מנסות לחקות | צילום:
Sasha, GettyImages IL
עם תסרוקת בוב, שמלות קצרות והתנהגות שובבה ש"כללה" עישון בציבור ונהיגה ברכבים, הפלאפרית כמעט אף פעם לא לבשה מחוך והציגה לראווה את ברכיה ואת קרסוליה.
מאי ווסט, שנות ה-30
מאי ווסט שלטה בשנות ה-30 | צילום:
Keystone, GettyImages IL
השחקנית ההוליוודית מאי ווסט לא הייתה יכולה להיות שונה יותר מהפלאפריות. היא הדגישה את המותניים והירכיים שלה בשמלות צמודות. "טפחי את הקימורים שלך", אמרה פעם על פי דיווח ההאפינגטון פוסט. "הם עשויים להיות מסוכנים אבל אי אפשר להתעלם מהם".
ריטה הייוורת', שנות ה-40
ריטה היוורת'. מראה בריא וסקסי | צילום:
Fox Photos, GettyImages IL
בזמן מלחמת העולם השנייה אידיאל היופי נע מחמוקיה של מאי ווסט לשחקניות עם עור בריא ונטול פגמים כמו ריטה הייוורת' שהייתה רזה אבל לא רחוקה במראה שלה מהאישה האמריקנית הממוצעת.
מרילין מונרו, שנות ה-50
מרילין מונרו. איקון סקס ויופי נצחי | צילום:
Keystone, GettyImages IL
אייקון הסקס הגדול בעולם מאז ועד היום היא ללא ספק מרילין מונרו. כמותיה גם ג'יין מנספילד ובטי פייג' היו ידועות במבנה שעון החול העסיסי שלהן. "הגוף אמור להיראות ולא להיות מכוסה כולו", אמרה בעבר מונרו.
טוויגי, שנות ה-60
טוויגי. "הייתי מאד, מאד רזה בשנות ה-60 אבל באופן טבעי, ככה נראיתי" | צילום:
George W. Hales, GettyImages IL
לצד המהפכה המינית של שנות ה-60 צץ לו אידיאל יופי חדש של רגליים ארוכות ורזון. טוויגי לסון, דוגמנית העל בזמנו, התפרסמה בשל המבנה הצנום שלה והלוק האנדרוגני. טוויגי דיברה על הנצחת אידיאל הרזון ועל תפקידה בטרנדיות שלו. "הייתי מאוד רזה בשנות ה-60 אבל באופן טבעי", סיפרה להאפינגטון פוסט. "אכלתי. תמיד אמרתי שאני אוכלת, אבל אבא שלי היה מאד רזה כך שזה כנראה היה גנטי".
פארה פוסט, שנות ה-70
פארה פוסט. שיער מושלם וגוף עוד יותר | צילום:
Hulton Archive, GettyImages IL
אידיאל היופי והסקס של שנות ה-70 הייתה פארה פוסט עם שיערה המתנפנף, גופה החטוב והאתלטי והאיפור המינימלי שלה. במקביל לכך, בשנות ה-70 הייתה עליה חדה של הפרעות אנורקסיה בקרב נשים שרצו להיראות רזות.
ג'יין פונדה, שנות ה-80
ג'יין פונדה באחת מקלטות הכושר שלה. ניסתה לעודד אורח חיים בריא | צילום:
Harry Langdon, GettyImages IL
בזכות קלטות הווידאו בכיכובה שהציגו לנשים אחרות כיצד לזכות בגוף חטוב ובעיקר בריא וספורטיבי כמו שלה, ג'יין פונדה הפכה למודל היופי של התקופה. במקביל לכך נשים רזות במיוחד גם הן החלו להיחשב כיפות ועל פי נתוני Rehabs 60% מדוגמניות מגזין פלייבוי בשנות ה-80 שקלו 15% פחות מהמשקל הבריא לגובה שלהן. בשנות ה-80 נכנסו לזירה גם נעמי קמפבל וקלאודיה שיפר שיצגו גוף רזה וגבוה שהיה רחוק מאד מהאישה הממוצעת.
קייט מוס, שנות ה-90
קייט מוס וההירואין שיק של שנות ה-90. "לשום דבר אין טעם טוב כמו שרזון מרגיש" | צילום:
huffington post/getty
בשנות ה-90 הדוגמניות נעשו רזות בצורה קיצונית. קייט מוס התפרסמה בשל מראה ה"הירואין שיק" שלה בשנת 1993 בקמפיין של קלווין קליין. גופה הצנום ועורה החיוור נחשבו אופנתיים מאד. המשפט הבעייתי והמפורסם שלה בזמנו היה, "לשום דבר אין טעם טוב כמו שרזון מרגיש".
אדריאנה לימה, תחילת שנות ה-2000
אדריאנה לימה. יופי שאפשר רק לחלום עליו | צילום:
Bryan Bedder, GettyImages IL
שנות ה-2000 הביאו את שליטתן של המלאכיות של ויקטוריה סיקרט: דוגמניות רזות, גבוהות עם חזה גדול, שיער שופע וגוף חטוב. מעניין יהיה לראות כאמור מה העשורים הבאים יביאו איתם.
