במסגרת המאבק ל"שחרור הפטמה" נשים ברשת דורשות לעצמן את אותן הזכויות שיש לגברים: שהן יוכלו להחליט מה בדיוק הן חושפות, איפה ואיך. אפשר להתווכח האם באמת פטמה גברית שווה לפטמה נשית, אבל הסיפור של מאיה אופק בהחלט מבהיר למה עצם המאבק חשוב, ועד כמה המציאות אבסורדית.
אופק, בת 22, הגיעה אתמול (א') לבילוי בחוף הים "סירונית" שבנתניה עם ידיד קרוב. כשהחליטו להמשיך את הבילוי ולאכול, ניסו להיכנס לסניף של רשת "קפה קפה" הממוקם בחוף גם הוא. אופק, שראתה שבמסעדה יושבים גברים בבגד ים וללא חולצה, נכנסה לסניף כשהיא בבגד ים ומכנסיים קצרים - אלא שאז התבקשה לצאת משום שלא היתה לבושה כראוי. עניין של קוד לבוש? לא בדיוק. יותר כמו הגדרה של אישה כאובייקט מיני.
"עמדנו להיכנס לבית הקפה, זה מקום פתוח, וראינו שרוב הבנות לבושות בחולצה או גופיה - אבל רוב הגברים היו חשופי חזה. האמת, כבר מבחוץ הנחתי שהולכים להגיד לי משהו", מספרת אופק. "איך שנכנסתי, המלצרית שאלה אותי אם אני יכולה לשים חולצה, שאלתי אותה מה ההבדל ביני לבין גברים? זה הרגיש כל כך לא הוגן". מיד לאחר שאופק עזבה את בית הקפה, הוכנסו אליו שלושה גברים אחרים, גם הם לא היו לבושים, למען הסר ספק.
זו לא הפעם הראשונה שאופק מתבקשת להסתיר את החזה שלה, ולמעשה - האירוע בקפה רק הציף תופעה מוכרת. "למדתי בבית ספר פרטי, בלי תלבושת אחידה אבל הרוב היו בנים. יש לי חזה גדול יחסית, אז תמיד ביקשו ממני לא ללבוש גופיות או חולצות פתוחות מדי, בזמן שכל שאר הבנות יכלו ללבוש מה שהן רוצות. בתור ילדה זה ממש העליב אותי", גם בצבא נתקלה בדרישות מיוחדות: "לא יכולתי ללבוש חצי מדי ב' כמו שאר החיילים (מכנס וגופיה, ד"א), והפסקתי ללכת לטיולים של היחידה: אם היינו הולכים למקום עם מים הייתי צריכה להישאר עם חולצה בזמן שהבנים יכלו להתפשט. כשאת עם חזה גדול, אנשים מרגישים בנוח להעיר לך".
אופק מתארת תחושה קבועה של ניסיון להסתיר אותה ולהצניע ככל שניתן בכל סיטואציה שגברים מעורבים בה. האם מתוך התעקשות מוחלטת שעירום נשי הוא מיני בהכרח? או שאולי מדובר בבתי ספר, הבסיס הצבאי והעסקים שפשוט מנסים להימנע מפרשיות של הטרדה מינית דרך הצנעת הקורבן?
תגובה הרשת "קפה קפה": "ההנחיה ברשת קפה קפה היא כניסה בלבוש מלא המכבד את כלל הסועדים. ההנחיה תקפה לגברים ונשים כאחד. אנו מאחלים לכלל בית ישראל חג שמח ושנה טובה".