יש לך בנות? גם לי יש בת. הראית לה את הפות שלה כבר? הסברת לה מה יש לה שם בין הרגליים?

אני חושבת שצריך ללמד את הבנות שלנו שהפות שלהן חמודה ומתוקה כבר מגיל אפס. אנחנו לומדות את היחס למה שיש לנו בין הרגליים דרך מי שמחליף לנו חיתולים: אם ההורים והמטפלים שלנו מתעלמים מהפות, אנחנו לומדת להתעלם ממנה. אם הם נגעלים ממנה או מתייחסים אליה כפרובלמטית, זה מה שאנחנו נלמד שיש לנו, וככה נתייחס אליה כל ימי חיינו.

חשוב להתייחס כבר מגיל ינקות לפות של התינוקת שלנו ממקום חיובי, ולפתח בה את הידיעה שהדבר הזה, שהיא לא רואה בעצמה וגם לא יכולה להרגיש כל עוד היא כל כך קטנה, קיים – ושהוא נפלא. יש לנו יופי ועוצמה בין הרגליים, אבל אין לנו מושג איך הפות שלנו נראית, אנחנו סולדות מהריח והטעם שלה, לא לומדות לחקור אותה ומשאירות את הקשר איתה לגברים. אצל רובנו מי שמכיר את הפות שלנו אלו הם הפרטנרים המיניים שלנו ורופאי הנשים שלנו – אבל לא אנחנו בעצמנו.

רובנו גדלנו במשפחות בהן לא היה בכלל יחס לאיבר הכל-כך חשוב הזה. ספגנו את הבושה והמבוכה ואולי אפילו את הגועל של האמהות שלנו. גם אצלך בבית קראו לזה "שם למטה"? גדלנו במערכת יחסים של ניתוק מהפות שלנו, והמחיר הוא שאנחנו לא נהנות מאיבר המין שלנו, לא מקיימות איתו קשר, לא אוהבות אותו – לפעמים אפילו סולדות ממנו. כתוצאה, אנחנו לא מגיעות להנאה המינית המלאה האפשרית, או שאנחנו נהנות מעונג מיני המנותק מהרגשות שלנו. הפות שלנו מנותקת מהלב שלנו.

תעבירי את זה הלאה

אני מעבירה סדנאות מיניות, ובאחת מהן הייתה אישה שעבדה במקצועה כאחות טיפת חלב. היא שמעה ממני את ההסבר הזה, והתחילה להעביר אותו לכל האימהות לתינוקות בנות שהיא פוגשת. היא מספרת לאימהות שהיחס שהן, האימהות, נותנות לפות של התינוקת שלהן הוא היחס שהתינוקת תיתן בעתיד לפות של עצמה, לכשתגדל. היא מלמדת אותן לספר לילדה שיש לה פות, להראות לה במראה את הפות שלה. היא מנחה אותן לחייך אל הפות, להתייחס אליה בחביבות ובאהבה. לראות אותה בעין טובה, בלב שמח.

אני בטוחה שעוד אחיות טיפת חלב שמעו את זה, וגם הן עושות את זה. אני מקווה שחלק מהאימהות ששמעו את זה העבירו גם הן את הרעיון המהפכני הנשי הזה הלאה. והנה לנו שינוי דרמטי באופן בו הילדות האלו יגדלו ויתפסו את גופן. שינוי שיחסוך מהבנות שלנו ללכת לסדאנות וטיפולים, שינוי שישפר את המיניות שלהן, את העונג שלהן, את היחסים שלהן עם בני זוגן. שינוי לכל החיים.

קחי את הרעיון הזה גם את. אם אין לך בת, את יכולה להיות האמא של עצמך ולהתחיל לחנך ולחברת את עצמך מחדש, ללמוד להכיר את הפות שלך. זה אחד מהתהליכים הנשיים החשובים ביותר שאת יכולה להעניק לעצמך במתנה.

הכותבת, מיכל מעיין דון, היא ממקימי מרכז "אישתר" - מרכז לאומנויות האהבה והתפתחות התודעה, מנחת מעגלי נשים ומנחת סדנת "מערת החשק" לנשים ולזוגות