זה לא סוד שאנחנו חיים בחברה שלוחצת על כולנו, הנשים, להיות כמה שיותר יפות - על פי סטנדרט היופי המקובל. אלא שפלישיה למנטין, סטודנטית ניו יורקית, חיברה מאמר - שעצבן לא מעט אנשים - ובו היא טוענת שבזמן שבנות אחרות מנסות להתייפיף כמה שיותר, היא דווקא השקיעה שעות בניסיון להפוך "פחות יפה, כדי שאנשים יתמקדו בהישגים האקדמיים והספורטיביים שלי".
עוד בערוץ הנשים:
- איך נראות הנסיכות של דיסני עם קו מותניים ריאליסטי?
- טרנד אכזרי: מרזים נשים בפוטושופ, ללא רשותן
- "אני רזה, אבל עדיין אשה אמיתית!"
"כשגדלתי, הרגשתי ששופטים אותי רק על המראה הטוב שלי", כתבה. "חלפו שנים לפני שהצלחתי לאמץ את המראה שלי. בגלל השיער הבלונדיני שלי, החזה הגדול, העור השזוף והעיניים היפות בצבע הדבש שלי - התייחסו רק לאיך שאני נראית והתעלמו מההישגים שלי. לא היה לי קל להשלים עם העובדה שאני יפה".
"השווצתי בהישגים כדי שיבינו שיש לי עומק"
למנטין, שכמו שהבנתם - כבר לא מפחדת לעוף (מה זה לעוף? לטוס) על עצמה הסבירה שהיא ספורטאית אינטליגנטית ושאפתנית מאוד, שמפריע לה שחלק מהאנשים לא טורחים להכיר אותה לעומק מרוב שהיא יפה. לטענתה, כנערה היא ניסתה להילחם בתופעה: "לבשתי טרנינגים וטישירטס ענקיות ובכל שיחה השווצתי בהישגים שלי, כדי שיבינו שיש בי יותר מיופי". מבחינתה, היחס המועדף שקיבלה ותגובת הנגד שפיתחה, "היוו עיכוב עצום בהתפתחות שלי וחיבלו בנסיונות שלי למצוא את עצמי האמיתית ואת התשוקות בחיי".
כמו רוב הנשים שחיות בעיר, גם למנטין מתלוננת על הטרדות וקריאות ברחוב: "כשאני נוסעת בסאבווי בוהים בי. ברחוב זורקים לי הערות וזה בלתי נסבל. המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש היא 'האם החצאית שלי קצרה מדי' או 'האם המחשוף שלי עמוק מדי' כי אני לא רוצה שדברים כאלה יהרסו את האאוטפיט המקצועי שאני לובשת כל בוקר ויגרמו לאנשים לחשוב שאני לא רצינית. אני מרגישה כאילו החברה תופשת אותי כיפה בלבד".
לסיכום היא מסבירה ש-"אני בסך הכל אשה צעירה שמנסה להגיע לאן שהיא צריכה להגיע בחיים. אני לא מנסה להשוויץ במראה שלי. למעשה, אני מתעבת את כל מי שחושב שזה בסדר להתנהג אלי כפי שמתנהגים אלי. החיים בניו יורק עזרו לי להבין שבסיטואציות בהן שורקים לי ברחוב - הכח נמצא בידיים שלי. בזה שאני לא מגיבה לאלה שמעירים ושורקים, אני גורמת להם להתייאש ואולי לא לעשות את זה לבחורה הבאה שעוברת ברחוב".
