שני אלבירט היא מאמנת כושר שהחליטה לספר באומץ ובכנות רבה על האובססיה שלה לחיטוב הגוף ועל המצב הקשה אליו הגיעה. בפוסט שכתבה סיפרה איך התדרדרה להפרעות אכילה ואיך הצליחה להשתקם מהן.

"אני שני וסבלתי מהפרעות אכילה. היום אני מבינה שהסביבה היא זו שהעצימה אותן אצלי, והשיא היה כאשר נכנסתי לעולם הכושר", כתבה בפוסט, "עברתי תהליך חיטוב רצחני בו, ללא ידיעתי, יועדתי לרדת לאחוז שומן 'כמו מיס ביקיני', שבזמנו לא היה לי מושג כלל מה זה אומר.

"הייתי מקיאה, מתעסקת בכמה קלוריות צרכתי, מחשבת את היציאות החברתיות שלי ע"פ כמה אכלתי, איך אוכל ואיך אתחמק מקלוריות נוספות. קיבלתי פידבקים בלתי פוסקים מאנשים בסביבתי, מחזרים בשפע, לייקים בכמויות, אהדה והערצה. כל אלה חיזקו אצלי את מעגל הפרעות האכילה.

"מאמנת כוסית עם קוביות - סביר להניח סוחבת איתה התנהגויות אובססיביות למזון והתעסקות בגוף"

"מה קרה בשנה וחצי האחרונות? הבנתי שהכל זה שקר אחד גדול. המרדף אחרי החיטוב הוא בועה וורודה ולא בריאה. חיטוב - בעיקר כפי שמוצג ברשתות - הוא לא בריא. מאמנת כוסית עם קוביות - סביר להניח סוחבת איתה התנהגויות אובססיביות למזון והתעסקות בגוף. אני רואה פוסטים של מאמנות - חטובות ברמת הלהחריד - וסביבן הערצה משוועת.

רק בטן שטוחה תהפוך אותי לשמחה?

"תבינו - מצב כזה מגיע עם סגנון חיים מסוים. הוא לא פשוט והוא מוקדש 99% מהיום רק לזה. הוא גובל בחסרים תזונתיים, משפיע על המערכת ההורמונלית ומנסה למכור לכם אשליה - שסורי - סביר שלא תעבוד. לפחות לא להרבה זמן.

"זה עצוב שהגענו למצב שבו רק חיטוב וריבועים מושכים - ואנחנו אשכרה מוצאים בזה את האידיאל. 'רק הבטן השטוחה תהפוך אותי לשמחה' - הפכנו לחברה רקובה.

"אני שני, אני לא סובלת יותר את הפרעות האכילה שלי. אידיאל היופי שלי השתנה ואיתו גם הפוקוס שלי בחיים. הבריאות שלי מורכבת מרמת האושר הכללית שלי - לא המראה שלי. הבריאות שלי מורכבת ממעגל האנשים הקרובים אליי. הבריאות שלי מורכבת מהטיולים והחוויות הטובות שלי. הבריאות שלי מורכבת מהסיפוק והשובע שלי בעזרת המזון בו אני בוחרת, כל יום לפי הרגשתי. הבריאות שלי היא מצבי הרוח המאוזנים שלי. הבריאות שלי מורכבת מהנאה המגיעה מהפעילות הגופנית אותה אני בוחרת לבצע. הבריאות שלי מורכבת מהרוגע והשלווה שאני טובה בדיוק כמו שאני. הבריאות שלי מורכבת מההבנה הפשוטה - שאני חיה את חיי ללא קיצון ובדיוק במינון המתאים. הבריאות שלי היא לא האידיאל שהאינסטגרם מנסה למכור לי.

יש לי ירכיים, וצבע בלחיים".


מוקדם יותר השבוע אירחו פאולה וליאון בתכניתם את שני, שסיפרה על השנים הקשות בהן סבלה מעיסוק אובססיבי במשקל. "תליתי את האישיות שלי בדבר הזה, הרגשתי שווה בזכות זה", סיפרה, "אם הייתי חורגת ממספר הקלוריות שאכלתי הייתי מיד מנסה לנקות אותן מהגוף: מקיאה, יוצאת לעוד ריצה, קמה בבוקר מוקדם כדי לצאת לפעילות אירובית כלשהי, צמה למחרת יום שלם. הייתי מאוכזבת מעצמי מאוד. ההקאות וההתעסקות הן קשות ומתישות. הכל מחושב, התעסקתי במראה ובאוכל כל הזמן. לא היה לי מחזור כמעט שנה. חייתי ברעב קיצוני, לא היה רגע בו לא חשבתי מה אני אוכל. רק אנשים קרובים אליי חשדו - בנות עם הפרעות אכילה אלופות בלהסתיר".

שני סיפרה כיצד למדה מחדש איך לאכול ואיך ליצור מערכת יחסים בריאה עם אוכל. היא הסבירה כיצד האינסטגרם והרשתות החברתיות מנרמלים מצבי קיצון, וטענה שהיא חוששת שמאמנות כושר רבות מצויות במצבים מסוכנים של הפרעות אכילה. "נשים חוששות שאם הן לא מספיק רזות לא ירצו להתאמן אצלן", סיכמה פאולה בדאגה.