אני מבצע יותר מחמישים ניתוחי פות בשנה. מגיעות אליי נשים ששפתי הפות שלהן בולטות מאוד או לא סימטריות בצורה קיצונית, עד כדי כך שזה גורם להן לכאבים במהלך קיום יחסי מין, אי-נוחות ותחושת לחץ בזמן הליכה או פעילות ספורטיבית, ואפילו יוצר אצלן בליטה שנראית מבעד לבגד הים. עד לפני כמה שנים, ניתוח שפתי הפות נועד תמיד לתקן עיוותים מבניים ואנטומיים מהסוג הזה, הקשורים לעודף רקמה יוצא דופן - אבל כיום יותר ויותר נערות ונשים צעירות פונות לביצוע ההליך הרפואי הזה מטעמים אסתטיים בלבד.
בעשור האחרון חלה עלייה חדה בניתוחים הקוסמטיים של הפות. בעידן שבו המראה החיצוני נתפס כמדד להצלחה, כל איבר בגוף נבחן בקפידה וגם סביב עיצוב הפות התפתח טרנד. הסרת השיער מכל חלקי הגוף תרמה גם היא, משום שאזור שהיה בעבר מוסתר ומוצנע נחשף וזוכה היום למלוא תשומת הלב. מוטלת עלינו, הרופאים, אחריות רבה בעידן הזה: עלינו להיות קשובים לשינויים החברתיים ולהנגיש למטופלים מידע שהוא רגיש, פרטי ואישי.
מטופלת מגיעה עם צילום של פות ומבקשת "להראות ככה"
ניתוחים קוסמטיים שהיו בעבר נחלתן הבלעדית של נשים מבוגרות ואף מבוגרות מאוד הפכו לדבר שבשגרה עבור נערות ונשים צעירות. לא נדיר לראות היום צעירה בת עשרים פונה למילוי שפתיים בבוטוקס, הזרקת חומצה הלוריאנית, הגדלה או הקטנת חזה, והניתוח לעיצוב שפתי הפות, הנקרא לביופלסטיקה, לא נתפס שונה מניתוח חזה או אף. מגמה זו, הרווחת בעיקר בארה"ב ואירופה, מגיעה כעת גם לישראל.
מגיעות אליי הרבה מטופלות עם צילומים מתוך הרשתות החברתיות, ומבקשות "להראות ככה". אנחנו, הרופאים, מרגישים את הלחץ ואת ההשפעה של הרשתות החברתיות על דימוי הגוף: הרשתות עמוסות בתמונות המציגות מראה חיצוני מושלם ויופי נשי אידאלי, שתוכנות לעריכת תמונות מקצינות אותו עוד יותר. כתבי העת המקצועיים שלנו מדריכים אותנו כיצד להיערך להשפעות האלה על הנוער. איגוד האורו-גניקולוגיים הבינלאומי, לדוגמא, פרסם שורה של מחקרים הבוחנים את ההחלטה של נשים לעבור ניתוחים קוסמטיים שאינם נחוצים להן מבחינה בריאותית. לנו, הרופאים, מומלץ להתמקד בבעיות הפונקציונליות ולבחון אם אכן ישנה נחיצות והצדקה רפואית לבצע ניתוח. אם אני שולל בעיה בריאותית ומבין שהבקשה לביצוע הניתוח נובעת ממניעים אסתטיים בלבד, עליי לעזור למטופלת להגיע למצב בו היא מסוגלת לחיות בשלום עם האנטומיה שלה.
נשים ונערות לא יודעות בהכרח איך אמור להראות פות. כפי שהפנים שלנו שונים מאדם לאדם, כך גם שפתי הפות שונות מאישה לאישה. הספקטרום רחב, והכל טבעי ונורמלי. הנשים שמגיעות אליי עם תמונות וטוענות שכך זה צריך להראות, לא מבינות שיש הבדל גדול בין המגוון הטבעי של איברי המין הנשיים שקיים במציאות, ובין מה שמפרסמים שונים בוחרים להראות. האתגר שלי כרופא פלסטיקאי הוא להסביר למטופלת שיש לה אנטומיה שונה - אבל נורמלית, ושבשום אופן אין לה צורך לבצע ניתוח או תיקון.
מנתחים פלסטיים תמימי דעים על כך שרצוי לשלוח את הנערות והנשים הצעירות להערכה פסיכולוגית לפני ביצוע הניתוח, וכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine אף פרסם הנחיות לרופאים לאבחון של נשים המבקשות לעבור ניתוחים פלסטיים כאלה. תפקידו של הרופא הוא לאבחן כמו פסיכולוג ולשלול הפרעה בדימוי הגוף (BDD, Body Dysmorphic Disorde), שהיא הפרעה המוכרת בעיקר בהקשר של אנורקסיה נרבוזה אבל יכולה לבוא לידי ביטוי גם ברצון עז לבצע ניתוחים קוסמטיים רבים. ההפרעה הזו מוגדרת כהתווית נגד לביצוע הליכים קוסמטיים, שכן הבעיה אינה בגוף אלא בדימוי הגוף.
אני חולק את זמני בין הקליניקה שלי בארה"ב ובין ישראל. בשנה האחרונה הגיעו אלי כ-20 נשים ישראליות לביצוע ניתוח לשינוי שפתי הפות, מרביתן בהמלצת גניקולוג. בארה"ב אני מבצע בין 50 ל-100 ניתוחים כאלה בשנה. אני בוחן כל מקרה לגופו ומתייחס לכל ההיבטים המקצועיים והפסיכולוגיים, ולבסוף מבצע אך ורק כאשר יש לכך צידוק רפואי. כאשר מדובר בווריאציה נורמלית של הפות, אינני מסכים לנתח. כל רופא צריך להחליט לפי מיטב ניסיונו ולבדוק שאכן מדובר במקרה הדורש התערבות כירורגית מטעמים בריאותיים.
* הכותב הוא כירורג פלסטי בכיר במרכז הרפואי רמב"ם, בבית החולים אסותא רמת החייל ובמרכז הרפואי נגה מדיקל