איך ששמענו על הניתוח של בירדי בל, הדיירת הפיקטיבית שייצרה לעצמה בשבוע שעבר זוג שדיים פיקטיביות ונאות, רצינו לברר לעצמנו אם אנחנו מפרגנות או לא. כן, יצא לנו להיתקל פה ושם בטיעון הפופולארי הגורס כי נשים עצמאיות, פמיניסטיות וחזקות יכולות להשתמש בכירורגיה הפלסטית להשגת מטרותיהן – שיפור המראה ובעקבותיו שדרוג הביטחון העצמי. אלא שמשהו בכל זאת מסריח כאן – למה ביטחון עצמי נשי חייב להיות כרוך בציצי-ענק?
גייסנו את הגולשת הפמיניסטית דניאלה, שתסביר לנו אחת ולתמיד: למה ניתוחי חזה הם אקט משפיל, לא פמיניסטי ודכאני עבור נשים?
לא פמיניסטי ומדכא נשים - כי הגדלת חזה פירושה כניעה לתכתיבים של סרטים פורנוגראפיים, ולמודל היופי הנשי לפיו אישה צריכה להיות נפוחת שדיים ותואמת לגחמותיו המיניות של הגבר. היות והשדיים הם סממן מיני נשי מובהק בחברה והם מודגשים בכל מדיה אפשרית, אישה שאינה מבורכת בשדיים נפוחים וזקורים דינה להרגיש לא מספיק אטרקטיבית, לא מושכת, לא מינית ולא מגרה - גם בעיני עצמה.
לא פמיניסטי ומדכא נשים - כי ניתוחים פלסטיים הם אמצעי דיכוי לנשים בחברה. זהו תחום ברפואה שהפך להיות בלתי רפואי בעליל, ובמקום לרפא אנשים חולים הוא פוגע בנשים בריאות. המנתחים הפלסטיים משווקים את עצמם באמצעות פרסומות המעודדות נשים להרגיש כמה שיותר מכוערות, ואינם בוחלים גם בניתוח נשים יפהיפיות שאין בהן כל פגם אובייקטיבי.
לא פמיניסטי ומדכא נשים - כי ניפוח השדיים פוגע לעיתים בתחושה בפטמות, ולמעשה פוגע במיניות של האישה. זוהי במידה מסוימת השחתת איבר מין נשי הנעשית לשם הגברת הגירוי הגברי, ולכן זה מעוות ומשקף את תפיסתן של הנשים את עצמן כאובייקט המשמש לידי הגברים.
לא פמיניסטי ומדכא נשים - כי נשים שעברו את הניתוח המכאיב על מנת לזכות בהכרה מהחברה, זוכות לבוז בגלל שהשדיים שלהן "לא אמיתיים", ומקבלות מגברים תגובות פוגעות של "אני אוהב רק אותנטי".
הכותבת היא חברה קבועה בפורום פמיניזם של תפוז
>> אם כבר פמיניזם: איזה שירות עושות לנו הדמויות הנשיות בטלוויזיה?