בכל יום אני עומדת מול המראה, לפעמים אוהבת מדי, לפעמים אוהבת פחות ולפעמים פשוט אוהבת את ההשתקפות שלי. המרדף הזה, שמטרתו לגרום לעולם להבין שהמשקל שלנו לא אמור להשפיע על מצב הרוח שלנו או על הביטחון העצמי שלנו, קשוח מאד. בעיקר בגלל שביטחון עצמי הוא לא יותר משריר שצריך לטפח כל הזמן באופן קבוע. אין מי שבטוחה בעצמה כל הזמן. יש מי שעובדת קשה בשביל לתחזק את ההערכה והאהבה העצמית שלה.

לי זהר (צילום: ארתור אברמוב)
ביטחון עצמי הוא לא יותר משריר שצריך לטפח. לי זהר | צילום: ארתור אברמוב

לי זהר (צילום: דניס גרצקיס)
אף אחד לא עצר את הטירוף | צילום: דניס גרצקיס
ההבדל בין אישה שבטוחה בעצמה לבין אישה שלא בטוחה בעצמה בכלל התחיל להתבהר לי כבר בגיל 15 בשירותים של בית הספר. ראיתי שם כמה בנות שהתחלקו בקופסה של כדורים משלשלים כדי להשטיח את הבטן שלהן לקראת מסיבה במועדון בלילה. חלק מהן היו רזות, חלק מהן היו עגלגלות, אבל נדמה היה שהמשקל שלהן בכלל לא משנה. כולן הרגישו שמנות.

הנערות שהיו בטוחות בעצמן בבית הספר שלי לא לקחו בכלל חלק בבית המרקחת שנפתח בשירותים. הן העדיפו לאכול, לבלות ולדלג על ההקאות והשלשולים. הבנות שלקחו משלשלים היו חסרות ביטחון וניתנות להשפעה, ואף אחת מהן, כולל אותי, לא עצרה את הטירוף או סיפרה למבוגרים על מה שהתחולל שם.

למה קשה כל כך להאמין שהעולם יקבל ויאהב אותנו בכל משקל? אולי זה קצת גם באשמתי, ובאשמת כל מי ששמעה על הדיאטות ההרסניות האלה, התכווצה ושתקה. בא לי לחזור אחורה, לחטוף לנערות בשירותים את הכדורים המשלשלים ולזרוק אותם לאסלה. ובדיוק מכיוון שבמקום בו אני נמצאת היום לא הייתי שותקת פעם, אני בוחרת לענות ולא לשתוק על הראיון הקשה שקראתי עם מתמודדת המירוץ למיליון נטע ברזני. בראיון בשבעה לילות מספרת ברזני על תקופה קשה בחייה בה שקלה למעלה משמונים קילו ורזתה בעקבות דלקת קרום המח, לשמחתה: "התחלתי קצת לרדת כי קיבלתי דלקת קרום המוח, זו הייתה מתנה", אמרה בכתבה.

המירוץ למיליון (צילום: אביב חופי)
"התחלתי קצת לרדת כי קיבלתי דלקת קרום המוח, זו הייתה מתנה". נטע ברזני | צילום: אביב חופי

כשמסקרים בעיתונות ובתקשורת נשים עם הפרעות אכילה, המסגור לדעתי צריך להיות יותר ביקורתי. הוא צריך להבהיר שהדברים שהמרואיינת אומרת הם לא סטנדרט ודברי אלוהים חיים, אלא תוצר של חשיבה שעוותה על ידי מחלה אכזרית. הדברים האלה מחלחלים אל החברה, והראשונים שסובלים משטיפת המוח הזו הם אלה שמחכים להפסקת עשר כדי לחלוק כדורים משלשלים כמו סוכריות. בראיון כפי שיצא לאור זה לא היה מספיק ברור, ויכול להעביר בדיוק את המסר ההפוך.

עוד בנושא ומעניין:

>> המנתחים הפלסטיים שמסרבים לבקשות קיצוניות של לקוחות

>> שתי נשים, אותו בגד ים, מי נראית יותר טוב?

בגלל היותי שמנה, בכל שלבי החיים הרגישו נשים מאוד בנוח לפתוח איתי את הסודות הכמוסים שלהן להרזיה זריזה. אני מניחה שהן תארו לעצמן שאני גם חלק מהתעשייה שנועדה להרוס ולהרעיב את הגוף שלנו. הן הציעו לי לנהוג כמוהן ולשתות מים כשאני רעבה, להחליף ארוחות בכוסות קפה, לבלוע כדורים, לנתח ואפילו לצום. שמעתי את כל העצות, חוץ מעצה אחת - לאהוב את עצמי.

* לי זהר היא אקטיביסטית בנושא דימוי גוף חיובי, דוגמנית וזמרת