בתרבות המערבית של המאה ה-21, לא חסרים הליכי טיפוח מציקים עד מכאיבים-בצורה-בלתי-נסבלת-מה-זה-הדבר-הזה-למה-לא-נולדתי-גבר. נשים מורטות שיער, מהדסות על נעלי עקב דקיקות שהורסות את היציבה, עוברות ניתוחים פלסטיים שונים ומשונים, מתקינות תוספות שיער מכאיבות ועוד ועוד ועוד. איכשהו, למרות כל זה, הכי קל להביט על הנשים בכתבה הזו דרך עדשות צדקניות ולתהות "איך, לעזאזל, נשים מוכנות לעבור את כל העינויים האלה רק כדי להיחשב יפות יותר?!".
עוד בערוץ הנשים:
אז דקה לפני שאנחנו שולחים אתכם להתרשם משינויי גוף קיצוניים בטירוף, ננצל את הבמה כדי להזכיר שנעלי לבוטאן של אשה אחת, הן מקור פליאה תרבותית של אשה אחרת ומעניין לתהות מה היה קורה אם כל הנשים – בכל רחבי העולם – היו פשוט מוציאות עצמן מן המשוואה ונשארות הן-עצמן, בדיוק כמו שאמא טבע התכוונה.
תחליפו דיסק: פירסינג צלחת בשפה
לנו זה אולי נראה ביזארי, אבל צלחת השפה (המוכרת גם כ'דיסק שפה') נחשבת ליפה וחיננית בקרב שבטים אפריקניים שונים כמו שבט הלובי ושבט המקונד. על מנת להשיג את הלוק, עוברים נשים וגברים תהליך של הרחבה הדרגתית של פירסינג שנעשה בשפה התחתונה. לשינוי הגוף הקיצוני יש – כמובן – השלכות ולכן הוא הולך יד ביד עם עקירת שתי השיניים הקדמיות התחתונות ו/או העליונות של האדם שמבקש למתוח את גבולות השפה – תרתי משמע. בקרב שבטים מסוימים, גודלה של הצלחת מבטא עושר וחשיבות חברתית ויש לנו הרגשה שאם לשפה התחתונה של האדם לא היתה מגבלת גודל, הם כבר היו עוברים שם לתקליטי ויניל.
בטבעת זו: ארוכות הצוואר של שבט פדואנג
הנשים של שבט פדואנג (אשר מקורו במיאנמר), מתחילות לעבוד על מראה צוואר הג'ירפה המפורסם שלהן כבר בגיל 5. מדי שנה הן מוסיפות טבעת ברונזה נוספת לאוסף שמאריך את צווארן באופן מלאכותי ומגיע לבסוף לכ-25 טבעות ששוקלות בערך חמישה קילו – משקל שיוצר לחץ מכאיב על עצמות הבריח והכתפיים שלהן. אולי זו הסיבה שבגללה כיום רק עשרות בודדות מנשות השבט בוחרות להמשיך עם המסורת שמגבילה את שדה הראייה שלהן לכיוון אחד בלבד ושכדי "להיגמל" ממנה יש צורך במומחה מיוחד שמלמד כיצד להשתמש בשרירי הצוואר שוב. תענוג.
רק על הקווים: שבט הדינקה
מה הייתם עושים לו הייתם רואים להב סכין מלובנת מתקרבת לפנים שלכם? לא שאנחנו רוצים לרמוז משהו, אבל לדעתנו הייתם בורחים מהמקום כל כך מהר, שכל מה שהיה נשאר מאחוריכם היא עננת אבק דקיקה. לעומתכם, נשות שבט הדינקה (שחי בדרום סודאן) לא בורחות כשהשמאן המקומי צורב את עורן עם אותה סכין מלובנת; למעשה, הן עושות בדיוק מה שנשים מערביות עושות אצל הקוסמטיקאית וסובלות בשקט בשביל היופי, שכן הצלקות שמותיר אחריו ההליך הכואב נחשבות לקישוט יפהפה בקרב חברי השבט. אאוץ'.
מפת הפקקים: שבט האפטאני
ולקינוח, הנה סיפור מעט אופטימי – בעיקר משום שמדובר בעיוות גוף קיצוני שכבר נחשב לפאסה; שבט האפטאני שחי בעמק הזירו בצפון מזרח הודו הוא שבט לא גדול, המונה קצת מתחת ל-30,000 איש. נשותיו של השבט נחשבו לנשים היפות ביותר באזור, אלא שבניגוד למה שאולי נדמה לכם – התואר הזה לא היה מחמיא בכלל ולמעשה הוא גרר איתו כל כך הרבה צרות, שנשות השבט נאלצו לכער את עצמן מעט כדי לא להיחטף בידי גברים משבטים אחרים. מה הן עשו? את הדבר ההגיוני, כמובן; הן החליטו לתחוב פקקי עץ גדולות לתוך הנחיריים. למזל של בנות דורנו בשבט, המסורת הזו כאמור לא נמשכה וכיום רק הנשים המבוגרות בשבט מסתובבות עם הפקקים המחמיאים.