כשהטמפרטורות מתחילות לעלות, המגזינים השונים משחררים את גיליונות בגדי הים. הגזרות אולי משתנות, אבל דבר אחד יחסית קבוע: מודל היופי הוא אחד, וכך גם המבט הפתייני-קלישאתי על פניהן של הנשים. אחד המסרים שעולים מקמפיינים האלה הוא, כך אמורה להיראות אישה שרוצה ללכת לים, כל השאר - לכו תעשו בינג' על "בנות" או משהו. הסטייליסטית מיי גרף בחרה ללכת נגד תעשיית הבושה ולהעלות בבלוג שלה גיליון בגדי ים משלה.
"לכל אחת יש את ה'שריטה' שלה שגורמת לה להתבייש", היא כותבת בבלוג. "אחת רזה מאוד וחושבת שיש לה עצמות בולטות. אחרת לא אוהבת את סימני המתיחה שיש לה וכן הלאה. ואני רוצה להגיד: די! לא עוד. מותר לכל אחת ואחת מאיתנו להנות בבגד ים. ממה אנחנו מפחדות בעצם? למה שנמנע מעצמנו משהו בגלל דעה של מישהו שכנראה לא שווה בכלל שנתייחס אליו?".
בפוסט המקורי בבלוג שלה, מלא בתמונות בבגדי ים של גרף יחד עם יעל רופמן, העוסקת בשחרור מאכילה רגשית. השתיים יצאו לשוק, לרחובות ונראה שבעיקר נהנו. במקור, גרף הביאה איתה עליוניות כי חששה שהן ירגישו שלא בנוח, אבל כשהתחילו עם הצילומים, גילו שבעצם באו במצב רוח נועז.
"ניגשנו לדלת של חנות בגדי הים, נשמנו עמוק - ופשוט יצאנו החוצה", היא מספרת ל-mako נשים. "היו הרבה תגובות חיוביות וזה עזר לנו, אנשים ששאלו למה הצילומים וכשענינו פרגנו ואמרו 'כל הכבוד'. היתה אפילו סיטואציה שצילמנו באמצע השוק והתחילו למחוא לנו כפיים. היה שם גם איזה צוות של טלוויזיה אמריקאית שצילם כתבה על החיים בתל אביב ונראה לי שבאנו לו ממש טוב, הוא גם צילם וראיין אותנו".
גם ההחלטה שלא לחקות פוזות של דוגמניות היא מכוונות. "מהניסיון שלי כשמנסים לעשות משהו כזה יוצאים צילומים מאוד קפואים ולא טבעיים. לא רציתי להראות נשים עומדות עם בטן בפנים והכל קפוא ומוחזק אלא משהו שיותר דומה לנשים אמיתיות שנהנות בחוף, בלי לחשוב כל שנייה איך הבטן שלהן נראית בפרופיל. אני חושבת שההחלטה היתה מאוד נכונה כיוון שהתמונות באמת משדרות הרבה כיף, נינוחות ושמחת חיים כפי שרציתי".
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו כותבות כאן בערוץ על גרף. היא כבר המליצה לנו על חנויות מקוונות שמציעות בגדים במידות גדולות שהם אשכרה יפים, השתתפה בפרוייקט שמלות כלה ("יפה בכל מידה") שכתבנו עליו והצטלמה לקמפיין של חנות "אפנת פיפה" שהצליח להוציא מגולשים תגובות לא הגיוניות של זעם ותיעוב. בקיצור, אפשר לומר בביטחון, שהיא לא רק סטייליסטית, היא אקטיביסטית שרוצה להפוך את החברה שלנו למקבלת יותר, מצד אחד, ולעזור לנשים להשתחרר - מצד שני.
אך למרות כוונותיה הטובות, עדיין יש מי שלא מפרגן. גרף אומרת שהנשים האלה לא מאכזבות אותה, אבל התגובות כן מעציבות אותה. "נשים שנגעלות, שכותבות 'איכס', 'לא צריך לחשוף את זה' וכולי - אלו נשים שכל כך הפנימו את אידאל היופי שכופים עלינו שהן לא מסוגלות לראות מעבר לו. לעתים קרובות אלו נשים שבעצמן לא עונות לאידאל הזה ומפנות את כל השנאה הזו כלפי עצמן. זה סופר עצוב בעיני, הנשים האלה לא ממשטרות רק את עצמן אלא גם את הבנות שלהן שלומדות מהן ואת הסביבה שלהן".
התירוץ הקבוע של המבקרים הוא סוגית הבריאות. גם המעשנים ואוכלי המזון המעובד הופכים להיות פתאום גורו של החיים הטובים. לגרף כבר יש תשובה מוכנה. "אפשר לחיות אורח חיים בריא ולהיות בריאה גם כשאת שמנה (ויעידו בדיקות דם שלי מלפני חודשיים שהיו הכי טובות שהיו לי אי פעם בחיי), אבל מעולם לא כתבתי בבלוג שלי, 'להיות שמנה זה הכי בריא, בואו כולכן תשמינו'. אני מאמינה שכשמו שכשאנחנו רואים תמונה של מישהי מעשנת, שזופה, רזה מאוד או סתם חיה בעיר מזוהמת אנחנו לא נתחיל להטיף לה כמה זה לא בריא, כך זה צריך להיות עם תמונה של אישה שמנה. משום מה כשזה נוגע למשקל כולם נהיו רופאים ומאבחנים".
"לפעמים אישה ביקיני היא רק אישה שמנה בביקיני. הטענה שלי היא פשוטה - לכל אחד מגיע להרגיש נוח בגופו ולהיות מסוגל להנות ממה שהחיים מציעים לו בלי קשר למראה או משקל. אין לזה שום קשר להאם זה בריא או לא בריא. אני אגב מאמינה שגם ירידה במשקל צריכה לבוא ממקום של קבלה ואהבה עצמית ולא של תיעוב עצמי".
כל התמונות צולמו על ידי אפרת וייסמן. כל בגדי הים הם מהחנות "דרגונפליי"