לכאורה היה אפשר לחשוב שבשביל ריי שגב (34) דוגמנית, בלוגרית ואקטיביסטית גוף, כל נושא הקבלה והביטחון העצמי יבוא באופן טבעי, אלא שעבורה, זו הייתה תוצאה של תהליך ארוך ועבודה עצמית.
"כשהייתי צעירה, תמיד ניסיתי להידמות למודל היופי", היא חושפת. "אני זוכרת שבתור נערה מאוד כעסתי על עצמי ושנאתי את עצמי, אפשר לומר שממש הרגשתי רגשות של תיעוב כלפי הגנים האלה שקיבלתי, לא הייתי מרוצה מכל הגוף הזה. ניסיתי אינסוף דיאטות, כל מה שהתעסקתי בו היה רק איך לרדת במשקל ולחשב קלוריות. באותה תקופה גם חלמתי להיות רקדנית ולא היה לי את המבנה המתאים, זה מאוד תסכל אותי והגעתי למצב שפשוט התנתקתי מהגוף שלי. לא הבנתי איך הדבר הזה קשור אליי, לאישיות שלי. לדעתי הרבה מאתנו חיות שם במקום הזה שהוא מנותק ומנוכר לעצמן".
את הרגע בו היא החליטה לקחת על עצמה את התהליך של קבלה עצמית היא מתארת כיום בהיר אחד בשנת 2009, בו נחשפה לאיזו כתבה במגזין גלמור האמריקאי, שהופיעה בה דוגמנית במידה שלה. "פשוט הבנתי באותו רגע שזה אפשרי ושזה חשוב גם בשבילי וגם בשביל החברה", היא מוסיפה. "אני חושבת שכשאת מתחילה לעשות משהו מתוך תשוקה גם כי זה מלהיב אותך וגם כי את תורמת בזה לחברה, זה גורם לך להמשיך בנחישות ובעקביות. בכל זאת, יש הרבה מכשולים בדרך ומקבלים הרבה מאוד 'לא', הרבה יותר מ'כן'".
"כשאני התחלתי בפעילות שלי, לא היה כלום בתעשייה הזאת", שגב נזכרת, "לא היה שיח סביב העניין של קבלה עצמית. הייתי מאוד מוזרה לאנשים כשבאתי עם הרעיון הזה וניסיתי לקדם אותו. אנשים לא תמיד הבינו אותי וקלטו מה הסיפור, הייתי הבחורה ההזויה הזאת. אני חושבת שבאותו רגע הבנתי כמה שזה חשוב וכמה שאני הולכת לעבוד בשביל זה, זו הייתה ההארה שלי".
וכיום, כמעט עשור אחרי, את מרגישה שאת מקבלת את עצמך עד הסוף?
"אני לא חושבת שיש עד הסוף. תמיד צצים עוד דברים קטנים שאת צריכה ללמוד לקבל בעצמך. בגלל שאנחנו יצורים אנושיים שחיים, משתנים ומתפתחים, תמיד יש עוד דברים ללמוד, להשתפר ולקבל".
איזה מסר היית יכולה לתת עכשיו לעצמך של אז?
"אני חושבת שהייתי רוצה להגיד לעצמי הצעירה שלהיות מיוחדת זה מדהים, להיות שונה זה יותר שווה מלהיראות כמו כולם. הכוח הוא דווקא בשוני, בייחודיות, הייתי מנסה להסביר שלהיות כמו כולם זה נחמד, אבל להיות - את, זה הכי שווה".
המסר: להבין שמגיע לך
כל כך קשה להאמין שאי פעם היא הייתה חסרת ביטחון. היא נכנסת לסט הצילומים מלווה במצלמה עם נוכחות, מחייכת לכל עבר וישר מתחברת לכולם. כשאני שואלת אותה איך היא עובדת על הדימוי העצמי שלה היא ממהרת להשיב לי שזה לא פשוט. "כשהתחלתי הייתי בת 25, היום אני כבר בת 34, יש לי קצת קמטים והגוף משתנה, יש מקומות שאת הופכת בהם לפחות רלוונטית, יש אנשים נוספים שעושים את מה שאני עושה ויוצרים תחרות, וזה עוד בלי להזכיר את העולם של האינסטגרם והרשתות החברתיות", היא ממשיכה, "שאת כל הזמן מוצאת שם חיים נורא מושלמים של אחרים. יש אפילו מחקרים שזה ממש מדכא. בדיוק בגלל זה אני מאוד מנסה להימנע ולהגביל את הזמן שאני נחשפת לרשתות החברתיות. אני כן מייצרת תוכן וכן מחפשת השראה וטרנדים של מה הולך עכשיו ומי נמצא במשחק, אבל פחות מסתכלת על חיים של אחרים ומשווה. אני כל הזמן משכנעת את עצמי שהחיים הם מעבר לאימג' המבריק שנמצא שם ברשתות החברתיות".
לכתבות נוספות עם הבנות של AerieREAL# >>
אני מבקשת ממנה לבחור מסר שהיא רוצה להעביר לקהל הנשים והיא ממהרת להגיד: "המסר שלי הוא להבין שמגיע לך, להבין שצריך לעבוד בזה עבודה עצמית, אבל מגיע לכל אחת לעשות אותה, צריך הרבה סבלנות, נחישות ועקביות עם התהליך הזה. זה לוקח זמן אבל כל אחת יכולה".
בדיוק מהמקום הזה של ההשלמה שגב מתחברת לקמפיין של של AERIE. מותג ההלבשה התחתונה חרט על דגלו את האמירה שנשים אמיתיות הן כאלו שהן פשוט עצמן והוא בוחר להציג בקמפיינים שלו נשים מכל גווני הקשת הנשית, מבלי לרטש ולשפץ את התמונות, כי לכל אחת מגיע וכל אחת יכולה.
"במילה חמלה יש הרבה מקום להיות מי שאני"
ואם כל הפסגות האלו לא מספיקות, בתחילת השנה הנוכחית הצטלמה שגב לשער של מגזין "בלייזר" לגברים. מדובר בפעם הראשונה שהופיעה דוגמנית במידות גדולות יותר על השער של המגזין. אני ממהרת לשאול אותה על התחושה. "להצטלם לבלייזר היה התגשמות חלום", היא מספרת בהתרגשות, "זו הייתה מטרה שרציתי להשיג תקופה ארוכה. ידעתי שאם אבחר להיות נערת שער של בלייזר זה יהיה כמו לקבל תעודה והכרה חברתית חשובה מאד במסע שלי לשינוי אידיאל היופי. דוגמנית במידה 42 על שער של מגזין גברים זה כבר שינוי. זה אומר שמשהו זז כאן כתוצאה מהמהפכה הזאת שאני מובילה כבר כמעט עשור. זה היה סיפוק אדיר. וכמובן תמיד מרגש אותי לקבל תגובות מהעוקבות שלי ובכלל מנשים שהפעילות שלי עושה עבורן שינוי באופן שבו הן תופשות את הגוף שלהן".
מה באמת התגובות שאת מקבלת מהסביבה?
"אני אקטיביסטית גוף כבר כמעט עשור, זאת אומרת שכבר מ-2009 אני כותבת, יוצרת תוכן, דוברת של מהפכת המידות ועושה כל שביכולתי לקדם את שינוי אידיאל היופי. כל השנים האלה הדלק העיקרי שלי הוא התגובות שאני מקבלת מנשים ומנערות. הרבה פעמים העבודה הזאת קשה והתהליך איטי. היו לא מעט רגעים שחשבתי לפרוש אבל התגובות מהשטח קראו לי להמשיך וליצור את השינוי הזה, אין אופציה להפסיק, זה מה שגורם לי להרגיש את תחושת השליחות והתשוקה לעשייה הזאת".
וכשאת לבד עם עצמך מול המראה, מה יוצא לך להגיד לעצמך?
"כשאני מסתכלת במראה אני משתדלת לא לחלק את עצמי לחלקים כמו ירכיים, בטן, חזה, אלא להתבונן בעצמי כאישה שיש בה יותר מסך איברים. אני אוהבת את עצמי ללא תנאי, סולחת לעצמי גם אם יש יום שבו פחות נעים לי בגוף שלי, או שפתאום צמחו לי כמה חצ׳קונים או שהבטן נפוחה או אם משהו כואב. אני אוהבת את המילה חמלה כי יש בה הרבה מקום להיות מי שאני. אני לא צריכה להיות מושלמת, ואף אחת מאיתנו לא צריכה להיות כזאת".
לסיכום, מה הופך אותך ל-REAL?
"אני REAL כי אני אני. אני לא יודעת להיות משהו אחר. אותנטיות מבחינתי זה ערך עליון. אני מחויבת לתהליך פנימי של קילוף מסכות, להוריד כמה שיותר שכבות ולהקשיב לקול הפנימי שלי יותר ויותר. זה לא קל, אבל שווה את זה".