הרבה זמן לקח לה, לסטלה מקרטני, עד שפתחה בוטיק משלה בפריז. שבע שנים, ליתר דיוק, מאז שהקימה את המותג שלה, "סטלה מקרטני". היא אמנם הגיעה לעיר האורות כל שנה לתצוגות הפרט-אה-פורטה, והציגה את המשנה האופנתית שלה לעונות הבאות, אבל אף אחת מ-600 החנויות שהיא מחזיקה בערים מרכזיות בעולם לא הייתה בפריז. עד עכשיו.
בימים אלה פותחת מקרטני חנות קטנה ומטריפה סמוך לגני הפאלה רויאל, בגלריה (פסאז') דה ואלואה, במקום שבו עמדה החנות "פרינס ז'רדינייה", שנסגרה לא מזמן. לאחרונה נראה שיותר ויותר חנויות מסורתיות בבירה הצרפתית נסגרות לטובת אופנת פרימיום של מעצבים נודעים. העובדה הזאת לא ממש מפתיעה, כי רכישת מטר רבוע בגלריה העתיקה הזאת, שבה פוקדים נוכחות גם המעצבים מארק ג'ייקובס (ללואי ויטון), ריק אוונס, פייר הארדי ודידייה לודו, עולה יותר מ-16 אלף אירו. מי אם לא מקרטני תקפוץ על המציאה.
מבחינתה זה אומר להחזיק צוות שלם בפריז, בבוטיק שממוקם בבירת האופנה העולמית. היא תציע לצרפתיות ולתיירים שפוקדים את העיר את קולקציית הבגדים שלה, לנז'רי, איפור, הנעלה, בישום וגם קוסמטיקה אורגנית, כי סטלה היא פריקית ביו ידועה וצמחונית אדוקה.
נמצאת בכל מקום
בגיל 37, היא כבר לא רק בתו של החיפושית פול מקרטני, אלא מעצבת ידועה בעולם שבין לקוחותיה וחברותיה הקרובות ביותר נמצאות מדונה והדוגמנית קייט מוס, שכרגע גם מדגמנת את קו הפרט-אה-פורטה של החברה. היא גם אם לשלושה ילדים ונשואה למי שהיה עורך מגזין מפורסם והפך לאיש עסקים. אין ספק שהחיים שלה דבש, אבל היא דווקא טוענת "שזה אומר שאני לא משעשעת במיוחד".
משעשעת או לא, גם מבחינה מקצועית מקרטני נמצאת בכל מקום. היא נבדלה כבר בבית הספר שבו למדה. כשסיימה את לימודי עיצוב האופנה בבית הספר סן מרטינס, בחרה לכתוב את תזת סיום הלימודים שלה דווקא על הצייר ווילם דה קונינג, חבר של הוריה, בעוד כל שאר חבריה לספסל הלימודים בחרו לכתוב על קוקו שאנל או כריסטיאן דיור. שנתיים מאוחר יותר, היא הפכה למנהלת האמנותית של "קלואה". מאז 2001 היא מנהלת את המותג שלה תחת פיקוחה של קבוצת הלוקס הצרפתית PPR, שלה שייכים גם איב סן לורן וגוצ'י. היא גם מעצבת עבור אדידס קו רשמי, רציני יותר וספורטיבי פחות, ובשנת 2005 עיצבה קו יוצא דופן לחברת הבגדים השוודית הפרושה ברחבי העולם, H&M .
טביעות האצבעות של מקרטני כבשו את עולם האופנה, אבל היא טוענת "אני לא עובדת עבור התעשייה או כדי להופיע במגזינים נחשבים. אני גם לא נוסעת למצרים כדי לקבל השראה, ואני לא מתייחסת לעולם לתקופה נוצצת מההיסטוריה. אני פשוט מנסה ליצור אופנה לבישה ומודרנית, לא מינימליסטית מדי, לא טו מאצ' ולא ילדותית מדי".
סגנון הבגדים שלה מתבלט בגזרה מדויקת, שרוולים נפוחים לכל אורכם, נשיות נינוחה המתובלת בהשפעה מהמלתחה הגברית. היא לעולם לא משתמשת בפרווה או בעור (בעיקר כי היא צמחונית ומגינה על בעלי חיים), ומנסה להציג קו אחיד של בגדים שדוגל במודרניות ו"מתרחק מפרה-היסטוריות", כפי שהיא מגדירה זאת. אבל עדיין, המותג שלה נמכר טוב. "אם זה לא היה המצב", היא אומרת "היו שולחים אותי לחופש עם הפיקסציות הצמחוניות שלי".
