אפילו בחתונה שלי לא הייתה לי מאפרת. גיסתי, שהיא גם חברתי הטובה, איפרה אותי. בעצם, היא איפרה אותי גם בחתונה של עצמה: זה היה קצת הזוי, אבל אשכרה עמדתי בחדר ההתארגנות של הכלה רבע שעה לפני קבלת הפנים והיא, לבושה בשמלה לבנה, רכנה מעליי ואיפרה אותי. היא עשתה את זה גם כי היא גיסתי וחברתי הטובה, אבל גם כי היא זיהתה בי את מה ששר זיהתה בטאי בסרט קלולס: "פרוג'קט", אישה חסרת אונים המשוועת להתערבות של דיווה שתיקח עליה חסות ותציל אותה מגורלה הבלתי מטופח.
מאז כבר התקרבנו טיפה, אני ועולם האיפור. כלומר, יש לי מייק אפ (שאני לא באמת יודעת אם הוא בגוון הנכון), יש לי מסקרה (שגורמת לי להרגיש כמו דראג קווין, אולי בגלל שאני לא מסדרת גבות) ויש לי סומק (שאני שמה קצת כמו ילדה שמציירת לעצמה לחיים אדומות). זהו.
תיק האיפור שלי הוא שקית סנדוויצ'ים מקומטת אליה אני משליכה את אותם שלושת המרכיבים יחד עם ספוגית איפור ישנה ומלוכלכת. אני לא מורחת אף פעם שום סוג של קרם על הפנים. אני מתאפרת בבוקר ועד ארוחת הצהריים אני חוזרת למראה הנטורל שלי, הכולל את עקבותיו של החצ'קון משלשום, אדמומיות משני צדי האף ואת השקים הכהים מתחת לעיניים.
לא קשה אם ככה להבין למה הייתי די נבוכה לקראת המפגש שקבעתי עם אדוארדו פריירה, מאפר העל והמנהל האמנותי של מותג האיפור הבינלאומי בובי בראון, שהתנדב לסייע לי להשתדרג. ומה אם הוא ימליץ לי לשים יותר ברונזר באזור המצח? אני אפילו לא יודעת מה זה ברונזר.
כמנהגי, התחלתי את הפגישה בלשים את כל הקלפים שלי על השולחן, כלומר את כל שקית האיפור המצ'וקמקת שלי. אדוארדו היה די נדהם; אני מניחה שהוא פחות מכיר נשים כמוני ויותר דוגמניות על ברזילאיות. אבל מחלתי על כבודי ואמרתי לו מה באמת הייתי רוצה שמומחה בעל שם כמוהו ילמד אותי: איך להשקיע טיפ-טיפה-טיפונת יותר ולהרוויח הרבה-הרבה יותר. יש לך סוד כזה? גלה נא לי אותו.
לא אשקר – הייתי קטנת אמונה. שיערתי שהסטנדרט הנמוך ביותר של מאפר העל יהיה גבוה בהרבה מרף המאמץ העליון שלי. ניחשתי שהוא יגיד לי שאין ברירה, שכדי להיראות מעולה אני צריכה לשים על הפנים שלי מיליון רכיבים, שזה ייקח לי נצח, יעלה לי הון ובקיצור – לא משהו שאני באמת מסוגלת ליישם בחיי היום-יום שלי. פחדתי שאאלץ לוותר על כל ההמלצות שלו ולחזור לשקית הסנדוויצ'ים שלי.
אבל טעיתי.
אגלה לכם את הסוף: הוא קיים, הקסם. יש טריק איך להיראות מעולה בתוספת קטנטנה של השקעה, ואדוארדו חשף אותו בפניי. מאז הפגישה איתו אני מסתובבת בעולם יותר יפה משהייתי עד עכשיו, וכמעט שלא שיניתי כלום בריטואל האיפור שלי. בחיי. זה הולך ככה.
1. ראשית הסביר לי אדוארדו שהעור שלי מיובש, ולכן האיפור לא מתקבל עליו יפה. אני צריכה למרוח קרם עיניים וקרם פנים וצוואר כל ערב וכל בוקר (יה, רייט). "טיפוח העור חשוב כמו מקלחת. עדיף שתמרחי קרמים ולא תתאפרי מאשר להיפך", אדוארדו אמר. הוא שכנע אותי שאם אתמיד בקרמים האיפור יראה עליי טוב יותר ואזדקק לכמות קטנה יותר ממנו, כי הוא ייספג היטב לתוך העור המוזן והזוהר. השתכנעתי, לא בטוחה שאצליח להתמיד. ננסה.
2. איך בוחרים מייק אפ נכון? אדוארדו מרח לי שלושה גוונים דומים על הלחי זה לצד זה, ואמר לי שבחיים לא אנסה איפור על גב היד כי הצבע שלה אחר לגמרי מצבע הפנים. הוא טפח וחימם את שלושת הפסים על הלחי שלי והראה לי איך אחד מהם היטשטש, נמוג והתאחה עם העור שלי. זה היה הסימן שהוא הגוון המתאים לי ביותר. הוא בדק את הגוון הזה גם על המצח – כדי לבדוק שאין הבדלי שיזוף משמעותיים.
3. אחרי שבחרנו מייק אפ, אדוארדו אמר שכעת נתאים לו קונסילר כדי לתקן את הכהות שמתחת לעיניים. רגע-רגע, מה קונסילר עכשיו, התכוונתי לצאת מפה עם מייק-אפ, מסקרה וסומק. אבל אדוארדו אמר לי בקשיחות את הדבר הזה: "אם אין לך זמן בבוקר ואת צריכה לבחור בין שניהם, תשימי רק קונסילר. הסוד של היקום הוא קונסילר, לא פחות", הוא הוסיף, ואני עוד לא הבנתי עד כמה שהוא צודק. את גוון הקונסילר אין צורך לבחור – הוא מותאם על ידי החברה לגוון של המייק אפ, ומעט בהיר ממנו. אז טוב, נוסיף קונסילר לשקית. יש מקום.
4. אלא שכמו שציפיתי, זה לא נגמר רק בקונסילר. קונסילר מורחים במברשת, הטעים אדוארדו, לא עם האצבעות שיוצרות כתמים ולא עם ספוגיות איפור שמבזבזות את כל החומר. אז יש לנו כבר שני קרמים, מייק אפ, קונסילר וגם מברשת. נו, בסדר.
5. אבל לפני הקונסילר צריך מתקן קטן שיאזן את הצבע הכהה מתחת לעיניים. אחריו מושחים את הקונסילר, ואחרי שני אלה מפדרים קצת סביב כל העין עם פודרה, כדי לקבע את האיפור. ובל נשכח שגם לגברת פודרה יש מברשת משלה.
6. אתם עוקבים? גם למייק אפ יש מברשת. מתחילים למרוח אותו בצדי האף ועושים טאצ'-אפים על האף עם האצבעות. עם שאריות החומר שעל המברשת מגיעים עד לשולי הפנים, שם מטשטשים את הבדלי הגוונים. השקית מתחילה להתמלא: יש בה כבר שני קרמים, מייק אפ, מתקן קונסילר, קונסילר, פודרה ושלוש מברשות שונות. טיפה'לה יותר ממה שהתכוונתי, אבל יאללה.
7. "חייכי את החיוך הכי גדול שלך", מבקש אדוארדו, ומטביע לי עם האצבעות שני כתמים של סומק בקצה החיוך. אחר כך הוא מורח אותם אחורה ולמטה.
8. את הסומק הוא טופח לי גם על השפתיים – הוא ממש בצבע של השפתיים שלי, והמראה המתקבל הוא טבעי לחלוטין.
9. מסתבר שאפילו מסקרה לא ידעתי להניח נכון. אדוארדו מחזיק את מברשת המסקרה ומצמיד אותה לשורשי הריסים הצמודים לעפעף, ורק אחרי שהוא צובע ככה את הבסיס לכל אורכו – הוא משלים בלטיפות עדינות כלפי מעלה, לקצוות. הוא מלמד אותי שני טריקים שלא הכרתי: אם המברשת עמוסה מדי בצבע, מנגבים אותה על המכסה ומדללים לפני שצובעים. אם בכל זאת נראה לך שיש יותר מדי צבע על הריסים, לא מנקים עם האצבעות אלא עם שני קיסמי אוזניים, משני צדיו של הריס.
10. אם אני הולכת לחתונה (שזו הרי הסיבה היחידה שאני יכולה לדמיין שבגללה אצטרך איפור ערב, כי אני לא יוצאת לשום מקום אחר), אדוארדו אומר שהאיפור היומיומי שלי לגמרי תופס. הוא לא מוסיף אליו שום דבר, לא צלליות ולא כלום, רק שפתון אדום. טופחים קצת מייק אפ על השפתיים בשביל העמידות של הליפסטיק, מורחים את השפתון ומתקנים עם עפרון של אותו הגוון.
וזהו. כדאי לשים פודרה על הפנים, כדי שהאיפור ישמר – אבל אדוארדו ממליץ לי לחדש מה שצריך חידוש אחרי ארוחת צהריים. אני מסתכלת במראה: הפנים שלי נראות לי טבעיות, נקיות ועם עיניים ענקיות. בגדול, פרט לליפסטיק כמובן, אני נראית די דומה לאיך שנראיתי כשהייתי מתאפרת בעצמי בשלושת המרכיבים שלי – אבל משהו בכל זאת שונה: המשקל של שקית האיפור, שכעת יש בה 11 פריטים במקום שלושה. מתוסכלת, אני מודה בפני מאפר העל מלא הרצון הטוב שלא נראה לי שאצליח להקפיד ולשמור על שגרת טיפוח הכוללת 11 פריטים מדי בוקר. אבל אדוארדו לא מתרשם ממני, ואומר: "חמישה ימים, חמש דקות. תראי שאם במהלך חמישה ימים תשקיעי בכל בוקר חמש דקות לכל מה שלימדתי אותך – אחרי חמישה ימים זה כבר יהפוך להרגל ולא תרגישי שאת מתאמצת בכלל".
למחרת הגיע הבוקר הראשון של שארית חיי. שפכתי את תכולת השקית החדשה על השיש ועשיתי את הכל לפי ההנחיות. וראו זה פלא: זה באמת לקח כמה דקות, ובאמת לא דרש השקעה מיוחדת. השלב היחידי שהוספתי למה שהייתי עושה בלאו הכי היה הטיפול באזור שמתחת לעיניים, שאמנם כלל קונסילר (ומתקן ופודרה) – אבל באמת לקח לי כלום זמן. הסתכלתי במראה והייתי מרוצה; הגעתי לעבודה ושביעות הרצון הפכה לאופוריה, כשכולם תהו מה עשיתי שונה ולמה העיניים שלי נראות כל כך גדולות הבוקר.
כמה ימים אחרי הגילוי הגדול מצאתי את עצמי מאחרת וממהרת, ולכן שמתי רק קונסילר (ומתקן ופודרה) ופסחתי על המייק אפ. התוצאה הייתה אותה התוצאה: אמנם היו לי כתמים על הפנים פה ושם, אבל נראיתי יפה יותר, עייפה פחות ועם עיניים גדולות וזוהרות, וכל זה מבלי להיראות מאופרת במיוחד. אדוארדו צדק: הסוד הוא הקונסילר. אז עכשיו אני צריכה לקנות לי תיק איפור חדש ומרווח, כי הקונסילר על מתקניו ומברשותיו כאן כדי להישאר. לגבי הקרמים, עוד נראה.
בפעם הבאה: האם חזיה טובה לציצי קטן באמת תעשה הבדל גדול?