כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, ומה עם הבנות? כלומר הנשים? היכן הן? מוצפנות עמוק בטקסט כאילו היו אפיקומן? או שמא זו רק הטעייה מתודית כדי לשמור על עניין?
נחסוך לכם - הן לא מופיעות בהגדה, אף על פי שהיו חלק מהנס שהרי עם ישראל כולו חצה את הים ויצא ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה. כולל נשים וטף.
אז מדוע הן מוסתרות? בעצם, מי שמכיר את ההגדה יודע שאפילו משה רבנו, המנהיג, הנביא, שלא קם כמותו, ומי שניצב מול פרעה לא מוזכר בהגדה אפילו פעם אחת.
"אני ולא שרף" מכריז הקב"ה. "אני ולא מלאך", מצהירה ההגדה בשמו של האל. ארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, ולקחתי, וגאלתי והבאתי, מיוחסות כולן לאלוהים. אבל גם אם הופקענו מההגדה, ברור שאת הגאולה חוללו נשים:
זה מתחיל ביוכבד החכמה, שיולדת בן, ומסתירה אותו בגלל הגזרה הנוראית להרוג כל בן זכר. יחד איתה, עוברות על מצוות פרעה המיילדות העבריות האמיצות, שפרה ופועה,. הן לא הורגות את הבנים ומסכנות בכך את חייהן. אחריהן מרים שמלווה במבטה את אחיה בתיבת הגומא ותלווה אותו כל חייהם, ואחר כך בתיה בת פרעה, הנסיכה שמשתה את התינוק מן המים והעניקה לו את שמו. כל הנשים הללו בברית לא מודעת, יוצרות מעגל שמאפשר את הגאולה. אלמלא הן – לא היה יכול הטור הזה להיכתב בישראל החופשית. נו, כמעט חופשית.
והרי מרים הייתה שם בנוכחות מלאה ודומיננטית כשנקרע הים, וסחפה את הנוכחים לשירת הודיה, בלי שאיש יקבול על שירת נשים. היא זכתה לתוף על שמה.
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו)
אבל המדרשים הם שמספקים את התענוג האמיתי, משלימים חורים בתסריט ומגלים הרבה יותר ממה שנראה: במצריים, בעבודת הפרך, הגברים היו הראשונים להתייאש. והנשים שראו למרחוק, הכניסו בכוח את התשוקה הביתה, כדי להמשיך ולקיים את עם ישראל. זו הסיבה שמהמראות שלהן, "המראות הצובאות" הורכב הכיור במשכן.
"בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצריים". אומר המדרש. אז איך ניתן להנכיח אותן בליל הסדר?
בקהילת ג'רבה, ובתוניס נוהגות הנשים בראש חודש ניסן, שבועיים לפני פסח, להסיר טבעת זהב מן האצבע ולהניח אותה בכוס שמן זית ופתילת נר עד הבוקר, כדי לזכור את הנשים שהיו הראשונות לתרום את הזהב שלהן להקמת המשכן .
בליל הסדר, מניחים לצד כוסו של אליהו הנביא, גביע מים לזכר בארה של מרים הנביאה. הבאר המסתורית שליוותה את עם ישראל בנדודיו . כך מנציחים את חלקה הגדול בנס.
אז זה נכון שרבי עקיבא ורבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה לא הזמינו נשים לשבת איתם לפלפול הלכתי עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, אבל כבר כמה עשורים שהמהפכה הפמיניסטית הביאה לכך שנשים לומדות גמרא ותורה בעשרות מדרשות ובתי מדרש ברחבי הארץ, מה שהביא גם בין היתר, לשגשוג הגדות לפסח שמדגישות את המדרש הנשי.
אני ממליצה לקרוא את פרקי המדרש באתר קולך, תגלו שם תפילה לארבע כוסות כנגד ארבע אמהות, שחיברה ד"ר יעל לוין, למשל. ולעיין בהגדה החדשה לפסח, פה – סח. שחיברה החוקרת ד"ר שלומית ליר ויצאה לאור לפני ימים ספורים.
ובעיקר, יש לזכור שפסח הוא חג החירות. זו המהות האמיתית שלו, חופש אישי ולאומי, שחרור מכבלים ועבדות נפשית או חברתית. בעבור זה עשה ה לי בצאתי ממצריים" . וכשמשה רבנו מוריד אל העם את לוחות הברית, מבהיר המדרש: "אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות". חג שמח
הכותבת היא דוברת ומנהלת ההסברה של ארגון 'קולך - פורום נשים דתיות'