השבוע ליוויתי את אדם, הבן שלי, ליום הראשון בגן טרום-חובה. היום הראשון לשנת הלימודים הוא תמיד יום מרגש. אבל פתיחת שנת הלימודים גם הציפה מיד סיפורים מבתי ספר ממלכתיים, על מדידה מטרידה של מספר הסנטימטרים במכנסים של ילדות ונערות.
בשנה האחרונה התפרסמו שלל סיפורים כאלה: תלמידות חטיבה בכפר סבא שהגיעו לבושות במכנסיים ״של בנים" נשלחו לחדר המנהלת, תלמידים והורים בתיכון בתל מונד סיפרו על בדיקות בכניסה לבית הספר והוצאות משפילות מהכיתה. ואלה רק דוגמאות בודדות. השבוע סיפרה לנו אמא מודאגת, שבבית ספר יסודי בעיר בצפון דיברה המורה באסיפת ההורים הראשונה, לקראת כיתה א׳, על כבוד הדדי ולבוש הולם, ומיד התייחסה באופן קונקרטי אל הילדות: אורך המכנסיים חייב להגיע לפחות עד המקום אליו מגיעות אצבעות כף היד כשהן לצד הגוף, חל איסור על לבישת גופיות (מחשש למה שקורה כשמתכופפות!), וכשלובשות חצאית יש לשים גם מכנסי טייץ מתחת, כי החצאית עלולה להתרומם. כיתה א!
אז בואו נקרא לילד בשמו: להעיר לילדות ונערות על מה שהן לובשות משדר להן שהן אובייקט מיני, ושהן צריכות להתכסות כדי לא לגרות את הבנים. הצניעות היא תמיד ביחס למה שהן לובשות, ולא נוגעת לחבריהן. כשבית ספר מודד לילדות ולנערות את אורך המכנסיים הוא מלמד אותן (ואת חבריהן) שזאת האחריות שלהן לדאוג שלא יתייחסו אליהן כאל אובייקט ושלא יפגעו בהן, ולא, למשל, אחריות של בית הספר ללמד את כל התלמידים - בנות ובנים, להתייחס אחד לשני/ה כאל בני אדם. כללי צניעות גם מבהירים שמהבנים אי אפשר לצפות להתגבר על יצר או לקחת אחריות על המיניות שלהם. זה מסר מעליב ופוגעני גם כלפי בנות וגם כלפי בנים.
לכן החלטנו, בשדולת הנשים בישראל ובפורום החילוני, לגבש מספר כללי אצבע, כדי לעזור להורים לזהות האם בבית הספר של הילד/ה שלהןם מחילים קוד לבוש או קוד צניעות:
כלל ראשון: אם בתקנון בית הספר יש התייחסות שונה לבנים ולבנות, זה לא קוד לבוש - זה קוד צניעות. בהרבה בתי ספר יש תקנון לבוש, שקובע לתלמידות ולתלמידים מה מותר ומה אסור ללבוש בכיתות. הבעיה מתחילה כשהתקנון הזה מתייחס אחרת ללבוש של הבנות וללבוש של הבנים, כשהוא מתייחס במפורש רק לבנות או לבגדים שמלכתחילה רק בנות לובשות, או כשאוכפים אותו רק על הבנות.
כלל שני: אם תקנון הלבוש מתייחס לסוגי לבוש ספציפיים, ל״גופיות ספגטי״, או לאורך המכנסיים - זה קוד צניעות. זה בסדר אם התקנון בבית הספר של הילד/ה שלכןם קובע שצריך להגיע בלבוש "הולם", "מכבד" או "ראוי". אבל כשמתחילה מדידת הסנטימטרים, כשהתקנון אוסר על לבישת "גופיות ספגטי", "מכנסונים" או "חולצות בטן" - פרטי לבוש שרק בנות לובשות - זאת נורת אזהרה לכך שלא מדובר בקוד לבוש לגיטימי, אלא בקוד צניעות.
כלל שלישי: אם ילדות/ים זוכים ליחס משפיל או נשלחים הביתה רק בגלל הלבוש שלהם - זה קוד צניעות. אם הבת שלכם התקשרה על הבוקר וסיפרה שאם לא תגיעו להביא לה מכנסים ארוכים לא יכניסו אותה לשיעור, אם הבן שלכם סיפר ששלחו תלמידה בכיתה שלו הביתה בגלל שהמורה אמרה שהיא ״לא צנועה״, אם ילדות נשלחות בטור לחדר המנהל כדי לקבל נזיפה על הבחירה האופנתית שלהן, אם גם הורים ומבקרים ננזפו על הלבוש איתו הגיעו לבית הספר, תהיו בטוחים שבית הספר אוכף בין כתליו כללי צניעות - כללים שמעודדים הדרה והחפצה של נשים, נערות וילדות ומעביר מסר פסול ביותר גם לבנים ולנערים.
האם אכיפה של קוד צניעות כלפי ילדות ביחס למה שלבשו, ושליחתן הביתה להחליף בגדים באמצע יום לימודים, חשובה יותר מאשר השתתפותן בשיעורים בבתי הספר? החלת כללי הצניעות בבתי הספר הממלכתיים היא משפילה ומזיקה, והיא גם מנוגדת להנחיות משרד החינוך, שאוסרות בפירוש על ענישה משפילה ועל הרחקת תלמיד/ה הביתה בגלל אי עמידה בהוראות הנוגעות ללבוש.
הורים, חשוב שתדעו שקיומו של קוד לבוש כלשהו בבית ספר הוא לא הנחיה מחייבת של משרד החינוך, אלא רק אפשרות שמציע חוזר מנכ"ל משרד החינוך. אפשר לוותר עליו או לנסח אותו יחד - מורים, הורים ותלמידים, כך שיתאים לאופי ולתפיסות של הקהילה. אנחנו ממליצות לכל מי שיש לו ילדים בבית ספר להרים את הכפפה כבר באסיפת ההורים הראשונה, להעלות את נושא תקנון הלבוש, ולהבין אם המטרה שלו היא באמת שכל התלמידים יגיעו לבית ספר בלבוש שמכבד את המקום, או שאולי מאחורי המילים הללו מסתתרים כללי צניעות בתחפושת, שמטרתם היא שהתלמידות יגיעו לבית הספר בלבוש "צנוע".
הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל