"חוזרת מבילוי בשעת לילה מאוחרת ומחפשת את ה'חברה הטלפונית' שתלווה אותך עד לבית? מהיום תוכלי לחזור לביתך עם ראפל - אמצעי ההגנה שיגן עלייך מפני תוקפים!", מבטיחה אחת ממודעות הפרסום של "ראפל – פתרון מהפכני להתגוננות מאונס ותקיפה מינית". גולשים שנתקלו בפרסום ותהו לפשרו הבחינו גם שבאתר המכירה של המוצר מצוין כי הוא מומלץ על ידי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. ניסינו להבין מהו Rapel, מי עומד מאחוריו, מדוע הוא סבור שיש אמצעי פיזי שיכול להגן עלינו מפני אונס ואיך יכול להיות שארגוני הסיוע המליצו עליו.
ראפל, אמצעי ל"הגנה עצמית לא אלימה" כפי שהוא מתואר באתר, הוא למעשה פצצת סירחון זעירה המוצעת למכירה תמורת 237 שקלים. זוהי קפסולה שניתן להצמיד לבגדים ולנפץ במקרה של סכנה - אז סירחון חריף שמופץ במהירות אמור להבריח כל תוקף. באתר המוצר מופיעים נימוקים בלשון נקבה לגבי אי יעילותם של פתרונות אחרים, כמו תרגילים להגנה עצמית ("קיפאון מפחד"), תרסיס פלפל ("קשה למצוא אותו בתיק מלא דברים") ונשק חם ("סביר שתואשמי ברצח").
בעקבות פניות שהתקבלו במרכזי הסיוע בנוגע למודעות התמוהות, הכחישו בארגון שהם ממליצים על המוצר ופנו בדרישה להסרה מיידית של ההמלצה. במכתב שנשלח לחברת רונדה בע"מ, המפעילה את האתר, הובהר כי עורכת הדין שחתומה על מכתב ההמלצה המפורסם באתר עבדה במרכז לפני כעשרים שנים, וכי למרכזי הסיוע אין כל קשר למוצר: "הפתרון היחיד למניעת אונס הוא בצד הפוגע ולא מצד הנפגע".
פנינו אל מנכ"ל חברת רונדה, מאיר ליבוביץ', שסיפר כי ייבא לארץ את ראפל בשנת 1998 משווייץ. "באתר מופיע מכתב תמיכה של היועצת המשפטית של המרכז. בינתיים התחלפו בעלי התפקידים, והחדשים מתנהלים אחרת. המכתב אמיתי ומעולם לא ביקשו ממני להוריד אותו", אומר לייבוביץ'. "נדהמתי כאשר מנהלת מרכז הסיוע בתל אביב אמרה בפגישה שקיימנו לחידוש הקשר שתפקיד המרכז הוא לסייע אחרי תקיפה ולא למנוע".
לייבוביץ' מסכים שהאחריות על כל תקיפה מינית מוטלת על הצד הפוגע בלבד. "הדבר הנכון הוא לחנך את הגברים מגיל צעיר להתנהג נכון ולכבד את הנשים, ולהחמיר את העונשים לאנסים מצד שני. המחשבה שאישה שמעדיפה לצייד את עצמה באמצעי הגנה פירושו שהיא מקבלת על עצמה את האחריות ופותרת את התוקף מאחריות היא מחשבה מעוותת. לצערי אי אפשר להתעלם מהמציאות העגומה - הדברים קורים והיקף הפגיעה בנשים עצום. זכותה של כל אישה לנקוט בכל אמצעי להגן על עצמה, מבלי לקחת אחריות", הוא מוסיף.
>> פאולה רוזנברג: "אני לא מרשה לבנות שלי ללכת לבד ברחוב"
"המוצר הזה לא ישמש ילד שנפגע בתוך המשפחה"
רונית אילתי ממן, דוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל, מסכימה באופן חלקי מאוד עם לייבוביץ'. "נוכח החשש האמיתי של נשים רבות מפגיעה מינית, בשל תפוצתה הרחבה של התופעה, כמובן שנשים יכולות ורשאיות להיעזר בכל אמצעי שיספק להן תחושת ביטחון. עם זאת, מיותר לציין שהמוצר הזה הוא לא 'פיתרון לאונס'", היא קובעת, ומזכירה כי רובן המוחלט של הפגיעות המיניות מתבצעות בידי אדם מוכר לנפגעת, לרוב בהקשר של יחסי קרבה, אמון ו/או מרות. "ברור שהמוצר הזה לא ישמש ילד שנפגע בתוך המשפחה, וגם לא עובדת שמוטרדת על ידי הממונה עליה. מעבר לכך, גם במקרים שבהם מעורבת אלימות פיזית, התגובה הגופנית לפגיעה היא פעמים רבות קיפאון, סיטואציה שמונעת מראש כל פעולת הגנה. ככלל, התרחיש שמציעה החברה - של תוקף חדור מטרה שנסוג ללא השלכות מרגע הפעלת הכמוסה, הוא כמובן מופרך".
מעבר לכך, טוענת אילתי ממן, התפיסה העומדת מאחורי המוצר נושאת פוטנציאל הרסני של האשמת הקורבן. "האחריות למניעה עוברת לנפגעת, שנאלצת לתת דין וחשבון על פעולות ההתגוננות שלה. במקום להתמקד באשמת הפוגע, האצבע עוברת לאשמה כלפי הנפגעת, שלא 'הצליחה' למנוע את הפגיעה. לאשמה הזאת יש מחירים כבדים מנשוא על הנפגעות עצמן, ועל החברה כולה - שמאפשרת לתרבות הפגיעה להמשיך ולשגשג בה. מרכזי הסיוע נלחמים בהאשמת הקורבן שנים, וימשיכו להיאבק בכל המופעים שלה. הפיתרון היחיד לאונס הוא פשוט: לא לאנוס. ההשקעה האפקטיבית ביותר במניעת פגיעות מיניות ואונס היא חינוך לקידום מיניות הדדית ומיטיבה ושוויון מגדרי".