אם יש משהו שלמדנו הוא שטייפקאסט הוא מרכיב קריטי בתוכניות ריאליטי. לא רק עבור המלהקים, אלא עבור הצופה הקטן מהבית. תבינו, זה הרבה יותר קל להיות מינזטרופ ולרכל על המתמודדים אחר כך בפינת הקפה כשיש טייטל ברור ומובהק לכל אדם בטלוויזיה. "בואנה, קלטת מה הגרושה הזאת אמרה לו? וההיא, הברמנית מה עשתה לו?". ככה זה, הרבה יותר קל לנו לתייג מלזכור שמות. גם ככה לא פשוט לנו במרוץ החיים. בקושי את יום הנישואין זכרנו, אז תקלו עלינו עם שמות של אנשים זרים.

אז אם זו תמונת המצב, אין ספק שמרין טרמץ התלבשה מעולה על משבצת "האישה החזקה" של "כמה רחוק". מהתוכנית הראשונה הבנו שיש כאן עסק עם אישיות עצמאית שיודעת בדיוק מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. בשדה התעופה היא נמנעה מלהתמנגל בשיחת חולין, אחרי הכול – היא לא באה לשחק תופסת עם ילדות. מדובר כאן באישה בוגרת, סקסית, פייטרית שחיה את החיים בלי להתנצל על דבר, אחת שראתה עולם, יש לה יופי של מבטא ואין לה בעיה לשלב מילים באנגלית בכל זמן נתון. סטרונג וומן, יו נואו.

אבל אתמול, האישה החזקה עזבה את ריו. הנימוק של ציון היה ש"היא ביקורתית מדי. אני חושש מזה". מרין בתגובה הסבירה ש"זו ממש לא הפעם הראשונה שגבר לא יודע להתמודד איתי. בגלל שאני חזקה, בגלל שאני ביקורתית, בגלל שאני מי שאני". והשאלה היא: ממתי ביקורתיות היא סמל לאישה חזקה? אגב, זה בכלל לא משנה אם את אישה או גבר – ביקורתיות היא אוברייטד ובעיקר חסרת טקט, מעצבנת ומיותרת ברוב המקרים.

"מי שם תמונה של מישהו שאתה לא מכיר?"

ספרנו כמה הערות ביקורתיות היו למרין לתרום רק בתוכנית האחרונה, בעת ביקור ראשון בדירה של הרווק ציון. ראשית, הייתה זו תמונת השעון שעוררה בה שאט נפש. "מה זה הדבר הזה?" שאלה כאילו השליך גוש צואה על הקיר. לאחר מכן, נדהמה לגלות צילום גנרי של בחורה בביקיני תלויה אחר כבוד בסלון. "מי זאת בתמונה?", היא מתעניינת בצדק אמנם אך בחוסר טקט, וציון מגיב: "זו תמונת וינטאג' שמצאתי בשוק". מודים שמדובר בתגובה מעט הזויה, אבל היי – אם אנחנו תלינו מיניון מחופש לבאטמן מעל המיטה – מי אנחנו שנשפוט?

מרין ממשיכה להדק את החבל ומתחקרת: "מי שם תמונה של מישהו אתה לא מכיר?", אחר כך היא עוברת לשפוט את חדר השינה הלבן והמשעמם ומקנחת בכך שהבית קטן, ואין לה מקום לשים בו כלום. על הדרך היא גם שופטת את הבחירות האדומות של גל גונן ("אדום זה צבע של לחץ. של דם") אבל היי, היא מפרגנת למזוזה של דיאנה.

הענין הוא כזה. אנחנו, בני האנוש, מתקשים להסתכל על עצמנו, לכן כמה נפלא שאנשים בוחרים ללכת לריאליטי בו הם מתועדים 24/7 - מה שמקל עלינו את מלאכת הבחינה האישית והתיעוד של כל המילים שיוצאות לנו מהפה. כי הלוא רגע לפני שנכנסו לדירתו של ציון, דנו הבנות כיצד יגיב ציון למתנות שלהן. מרין מיהרה לצוטט פתגם רוסי עתיק שאומר: "קיבלת, תגיד תודה". 

ציון לוקח את הרווקות לסיור בפאבלות של ריו (צילום: מתוך "כמה רחוק", שידורי קשת)
האישה החזקה עזבה את ריו. מרין וציון ברגע נוגה | צילום: מתוך "כמה רחוק", שידורי קשת
שזה מבחינתנו מקבילה נפלאה למשפט ישראלי עתיק שכולנו גדלנו עליו: "אם אין לך משהו טוב לומר, אל תגיד דבר". או במילים פשוטות: תסתום ותהנהן, תדבר על מזג האוויר או פשוט תעביר נושא ממש מהר. יש דרכים רבות למלא את החלל במילים, גם מבלי לשבור את רוחו של הזולת.

ביקורתיות היא לא בהכרח סממן לעוצמה, חוזק וכוח. יש מקומות ורגעים שהיא בעיקר מיותרת ומסתמנת ככוחנית, דעתנית ושיפוטית על לא כלום. זה לא שציון חושש מאישיות עם נוכחות או מאויים מאישה חזקה וגדולה מהחיים, זה לא הפחד שמדבר מגרונו, הוא פשוט מעדיף שאם מישהי נכנסת לדירה שלו בפעם הראשונה – זה יהיה נחמד אם לא תבקר את התמונה שתלה על הקיר, מטופשת ככל שיהיה. פייר? מותר לו.

לייק לעמוד הפייסבוק של "כמה רחוק" כבר עשיתם?

"כמה רחוק": הפרק הבא ישודר בחמישי, ב-21:00 בקשת, ערוץ 12