בימים סוערים אלה של קמפיין #לא_התלוננתי עולים שוב הדיונים על הגבול האפור ועל הקושי של גברים להבין מתי אנחנו רוצות באינטראקציה מינית ומתי הם צריכים לעצור ומיד. העיתונאית מאורה קינט צייצה בטוויטר רצף של סיפורים קצרים על מפגשים מיניים שלה עם גברים שהובילו אותה למסקנה פשוטה ובהירה לגבי ההבדל בין הפעמים בהם הותקפה מינית לפעמים בהם לא הותקפה.  

"אני רוצה לספר סיפור", כתבה, "פעם אחת כשהייתי בתיכון הרגשתי חסרת בטחון. לבשתי חולצה צמודה עם מחשוף עמוק וליפסטיק כהה שאני בדרך כלל לא שמה, יצאתי למסיבה ושתיתי יותר מדי אלכוהול גרוע. גבר שאל אותי אם אני רוצה ללכת איתו, גמגמתי שאולי. הוא אמר 'אולי?', ואז אמר 'אולי זה לא כן', ואני הלכתי הביתה באותו הלילה, לא מותקפת, בגלל שלא פגשתי אנס במסיבה הזו באותו הערב".

קינט ממשיכה לסיפור הבא: "כמה שנים אחר כך יצאתי לשתות עם חברה בבר. פלרטטתי עם בחור, והוא תפס לי את היד ומשך אותי החוצה, לסמטה, נישק אותי חזק ואז הסתכל עליי ואמר – 'כן?'. לא אמרתי כלום. הוא אמר 'אז תחזרי פנימה'. אולי הוא התעצבן עליי, אבל הוא התכוון לזה. חזרתי פנימה. לא פגשתי אנס בבר הזה באותו הערב".

בסיפור הבא של קינט, היא מתארת ערב עם גבר איתו נהגה לפלרטט. "פעם אחת הוא הזמין אותי לחדר שלו. התנשקנו, אמרתי שזה טוב, הוא הוריד את הבגדים ונגעתי בו. הוא ניסה להפשיט אותי, התנגדתי, הוא אמר 'נראה שאת לא בקטע' ואני היססתי. הוא אמר 'לא, זה כיף רק אם את רוצה את זה'. אמרתי שאני מצטערת, הוא אמר שזה בסדר. עזבתי, לא מותקפת. היה לי מזל, לא פגשתי אנס באותו הלילה".

את המסר החשוב שלה מסכמת קינט בשתי שורות קצרות: "הותקפתי בחיי, וגם לא הותקפתי. נראה שההבדל הוא לא מה לבשתי, כמה פלרטטתי או כמה שתיתי. ההבדל היחידי הוא אם הגבר הרגיש שזה בסדר או לא בסדר לתקוף אותי". הציוצים של קינט הפכו במהירות לוויראלים, ועשרות אלפי אנשים החזירו לה בסיפורים משלהם כאשר לכולם אותו המסר: ההבדל בין תקיפה ולא-תקיפה הוא ברור מאוד. כל מה שצריך זה לרצות לראות אותו.