ביום שלישי, 7 לינואר 2020, נגזרו על הצעירה הבריטית ארבעה חודשי מאסר על תנאי אם תבצע עבירה על אדמת קפריסין במהלך שלוש השנים הקרובות. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, הצעירה בדרך לביתה שבאנגליה.

הקראת גזר הדין התנהלה באולם פצפון, עמוס עד גדותיו בעיתונאים ועיתונאיות מרחבי העולם. ההקראה התנהלה ביוונית, כשלצד הנאשמת עומדת מתורגמנית.

בתום הקראת ארבעה עמודים כתובים למשעי בשפה היוונית, אותה בודדים באולם מבינים, פנה השופט אל הנאשמת על מנת למסור לה את גזר דינה. כמובן, ביוונית.

"על אף שהוטרדתי מאד מהשקר שלך ומהעובדה שבגללך נעצרו 12 נערים חפים מפשע, בהתחשב במצבך הנפשי, בגילך הצעיר, בחודש שבילית במאסר ובעובדה שהחמצת את תחילת השנה האקדמית בגללל הסיפור הזה, החלטתי לתת לך הזדמנות נוספת. במקום להשית את העונש המרבי על עבירה מסוג זה, קנס של 1700 יורו ושנת מאסר, אני גוזר קנס של 140 יורו וארבעה חודשי מאסר על תנאי, לשלוש שנים".

ביציאה מבית המשפט המתינו הצלמים. כמה דקות לאחר תום הדיון יצא אל הקהל הגדול עורך הדין של הצעירה, מלווה באימה. שניהם ביקשו להודות לפעילות ולפעילים הרבים שבאו, לתמוך בצעירה בשעה הקשה הזו, ובמיוחד לפעילות הישראליות. עורך הדין לואיס פאוור, המייצג את הצעירה הבריטית, סיפר על גזר הדין. פאוור אמר שהוא שמח שהצעירה תוכל סוף סוף לחזור לביתה – אך הסיפור לא ייעצר כאן: "נפנה לערכאה משפטית גבוהה יותר בקפריסין ולערכאה משפטית אירופאית אם יהיה צורך, על מנת לבטל את ההרשעה. החקירה והמשפט חשפו תהום פעורה בכל הקשור לטיפול של קפריסין בתיקי אונס. לתיק זה יש השלכות מרחיקות לכת עבור נשים הנוסעות לחו"ל".

סיגל קוק אביבי, פעילה ישראלית שהגיעה לבית המשפט חידדה מכשול נוסף: "כל עוד ההרשעה עומדת, יוכלו הצעירים הישראלים לתבוע אותה אם ירצו".

המשפט הזה סוקר ברחבי העולם כ"רגע מכונן"; נשים מבריטניה, קפריסין וישראל מגיעות לכאן על מנת לתמוך במתלוננת, באי שבו "פמיניזם" נחשב עדיין למילה גסה.

אחרי חצי שנה מפרכת וטראומתית בקפריסין, שבה הצעירה הבריטית לביתה ביום שלישי, שעות אחדות לאחר הקראת גזר הדין. הפעילות הישראליות שהיו בדרכן הביתה פגשו אותה בטרמינל ואז, לראשונה ללא מצלמות, לראשונה ללא צעיף שמכסה את פניה, ברגע אינטימי אחד, הקיפו אותה הנשים הישראליות, חיבקו אותה ולחשו לה שוב ושוב – מאמינות לך.

זה היה סיומו של הפרק הקפריסאי של הסיפור המורכב הזה. אך על מנת להבין אותו כראוי, עלינו לשוב להתחלה. 

התלונה, החקירה וחוות הדעת הרפואיות

ב-17 ביולי 2019, בשעה 3:33 לפנות בוקר, הגיעה צעירה בריטית בת 19 למרפאה הסמוכה למלון בו התאכסנה. כמה דקות לאחר מכן, הצעירה התלוננה במשטרה על אונס שהתבצע בה באותו מלון, Pambo Napa Rocks, באיה נאפה, קפריסין, על ידי כמה צעירים ישראלים. היא נחקרה במשך שעות. במקביל נעצרו 12 חשודים אפשריים: צעירים בני 15-22 מישראל שגם הם היו במקום בחופשה. חמישה מהם שוחררו זמן מה אחרי כן, לאחר שהשוטרים הבינו שלא היה להם כל קשר לעניין.

למרות שקפריסין חתומה על אמנה אירופאית משנת 2016 שקובעת תקני מינימום של הגנה על קרבנות פשע ולמעשה מחייבת את המדינה לספק עורך דין בתחילת כל הליך פלילי, הצעירה נחקרה ללא נוכחות עורך דין. לחשודים, מאידך, הוצמד עורך דין כמעט מיד.

הצוות המשפטי של הצעירה הבריטית, שהוצמד אליה בדיעבד, טען שהמשטרה המקומית לא הצליחה לאסוף ראיות מחדר המלון בו התרחש האירוע והיא אף לא אבטחה את זירת הפשע מכל אפשרות של זיהום חקירה. בנוסף, המשטרה לא הראתה כל הבנה לגבי השפעתם של אירועים טראומתיים על זיכרון המתלוננת מן האירוע.

הרופא ממרפאת "סנטה מריה", הסמוכה לבית המלון בו שהתה הצעירה, ד"ר סרג'יוס סרחיו, שפגש אותה דקות ספורות לאחר האירוע, אמר בראיונות תקשורתיים כי הוא "מאמין לבחורה שנאנסה. חבריה הביאו אותה אלי, היא הייתה כל כך מבולבלת וחרדה, מפוחדת שהנערים הישראלים רודפים אחריה לאחר שהצליחה להימלט מהם. היא עברה התקף חרדה, בכתה וצרחה. שאלתי אותה מה קרה אבל היא לא דיברה איתי. רק בכתה ואמרה שהיא לא רוצה גברים לצידה".

הרופא הוסיף כי לרוב, כשמדובר בעלילות שווא, צעירים לא מתקשרים להוריהם כדי לעדכן אותם. במקרה הזה הצעירה התקשרה לאימה וסיפרה לה שהיא עברה אונס. ד"ר סרחיו הוא זה שהזעיק את המשטרה.

"הפכתי מקורבן לנאשמת"

עשרה ימים לאחר שהתלוננה על אונס, ב-27 ביולי 2019, ב2:30 בלילה, חתמה הצעירה על הודאה, לפיה תלונתה הייתה תלונת שווא. החשודים במעשה שוחררו מידית וטסו בחזרה לישראל. בטרם חתמה, נחקרה הצעירה כשמונה שעות, לבדה, ללא עורך דין או בני משפחה לצידה. אין שום תיעוד מאותה חקירה: החוק הקפריסאי הנוכחי לא מחייב את חוקרי המשטרה להקליט את חקירותיהם.

במקביל, הופצו סרטונים מליל האירוע. סרטונים שצולמו בטלפונים הניידים של כמה מהצעירים הישראלים שנעצרו.

ב-4 באוגוסט 2019 פורסם כי הצעירה חזרה בה מהודאה זו. היא צוטטה בעיתון הבריטי The Sun כשאמרה: "רגע אחד הייתי הקרבן ובתום שמונה שעות חקירה, בה נשללה ממני הזכות לראות עורך דין, בעוד הגברים עליהם התלוננתי קיבלו ייצוג מידי, הפכתי לנאשמת".

עוד סיפרה הצעירה ל"סאן", שהשוטרים מנעו ממנה את האפשרות להתקשר לאימה ואיימו שיעצרו את חבריה. הודעת טקסט ששלחה לאחת מחברותיה מאששת את הטענה שהייתה תחת הרושם שחבריה אכן עלולים להיעצר אם לא תמשוך את תלונתה. בנוסף, האשימו אותה החוקרים שהיא בדתה את האונס על מנת לסחוט כספים מחברת הביטוח שמבטחת אותה במהלך הטיול.

מאוחר הרבה יותר, ב–3 בדצמבר 2019, על דוכן הנאשמים בבית המשפט היא תספר על הלחץ שהפעילו עליה החוקרים על מנת שתחתום על ההודאה בתלונת שווא. היא תספר שניהלה "רומן של קיץ" עם בחור ישראלי שהציג עצמו בשם "סם", איתו שהתה בחדרו בעת שנכנסו חבריו. "כשהם נכנסו, צעקתי "לא!". אך הוא הורה לי לשכב על הגב, הכניס את איבר מינו לפה שלי כך שלא יכולתי לנשום. ניסיתי להצליב את הרגליים, לנפנף בידיים, להשתחרר. אך הוא אחז בי בחוזקה, עלה עליי וריתק אותי כך שהברכיים שלו על הכתפיים שלי. נאנסתי".

היא תספר שלא ידעה כמה נערים היו שם, כיוון שגופו של "סם" חסם לה את שדה הראייה. היא תספר ששמעה אותם צועקים בעברית. עוד היא תספר, שהצליחה לברוח משם בשלב מסוים והחלה לרוץ. הצעירים הישראלים רדפו אחריה והביאו לה את נעליה. "סם" הצליח להגיע אליה, התנצל וניסה לחבק אותה. ידיד של הצעירה הבריטית שמע את הצעקות מחדר המדרגות והגיע, הוא התעמת עם "סם" ולקח את הצעירה למרפאה הסמוכה.

"מעולם לא פחדתי כך" אמרה בבית המשפט.

משם, כך על פי עדותה, לקחו אותה חבריה למרפאה במלון. היא נבהלה והתחבאה בשירותים. הרופא הוא זה שצלצל לשוטרים. "עד תחנת המשטרה התעלפתי פעמיים". החקירה, שהחלה לפנות בוקר, נמשכה עד 13:00 בצהריים. רק אחר כך נלקחה הצעירה לבדיקה רפואית.

לתובע, שניסה להצביע על סתירות בעדותה, אמרה: "נאנסתי ועברתי לילה שלם ללא שינה".

עדותה של הצעירה במשפט בו הייתה היא הנאשמת לא שונה בהרבה מהסיפור הראשוני שסופר בתקשורת, בתחילת הפרשה . לעומת זאת, גרסתם של החשודים השתנתה תדיר, גרסתו של החשוד העיקרי, "סם", השתנתה שלוש פעמים כבר בחקירתו הראשונית. למרות זאת, ועל אף שחלק מהצעירים הישראלים שנעצרו סיפרו בתחילה שהם לא מכירים את הנערה ובהמשך הודו שאכן היו בחדר בעת המקרה, דווקא המתלוננת היא זו שהפכה לחשודה בעלילת שווא ועד היום הרשעתה ככזו עומדת בעינה.

הליך רצוף בעיות

אך עדותה של הצעירה לא עמדה לבדה באולם בית המשפט הזה, לפני הרשעתה בבדיית אונס. הפתולוג המשפטי שבחן את הצעירה, ד"ר מריוס מטצקיס, העיד בבית המשפט כי נמצא DNA מארבעה גברים שונים על גופה של הצעירה. בנוסף, סיפר הפתולוג שערכת האונס שהוצגה בבית המשפט לא הייתה שלמה: הבגדים אותם לבשה הצעירה בעת האירוע לא נכללו בה. "ברור שהבחורה נמצאת במצב לא טוב, עם מספר רב של פגיעות חיצוניות שהתרחשו לאחרונה", העיד.

בנוסף, סיפרו בני משפחתה כי מאז המקרה היא סובלת מהתקפי חרדה רבים וקשים ומהפרעת דחק פוסט טראומתית.

אלני קראולי, חברה בשדולת הנשים של קפריסין, אמרה לעיתון הבריטי "הטלגרף" על דברים אלה, כי כל ההליך רצוף בעיות, החל מהעובדה שחקירת הצעירה לא הוקלטה וכלה באופן שבו טיפלו השוטרים בזירת האירוע. "וזה לא רק במקרה הזה. יש צורך לבדוק מה קורה במערכות המשטרה והמשפט, מהרגע שקורבן פונה למשטרה. אם יש צורך לשנות את החוק – עלינו לעשות זאת".

בנוסף לעדות הפתולוג ולעדותה של הצעירה הבריטית עצמה, הגישה ההגנה ממצא נוסף: מומחה לשוני שבחן את כתב ההודאה של הנערה, העיד כי ההצהרה בבירור נראית כאילו נכתבה על ידי אדם שאנגלית אינה שפת אמו.

הצעירה הבריטית, כידוע, מגיעה ממדינה דוברת אנגלית. כתב ההודאה לעומת זאת, רצוף טעויות שאדם דובר אנגלית לא יעשה באופן טבעי, כל שכן, אדם שמדבר אנגלית בריטית כשפת אם. בדיילי מייל הבריטי פורסם כתב ההודאה, בצירוף סימון של טעויות אלה. החשד העולה מטענה זו, הוא שהצעירה כלל לא כתבה את כתב ההודאה ואפילו לא הכתיבה אותו לחוקר – אלא חתמה על כתב הודאה מן המוכן.

ב–30 בדצמבר 2019, בעת הקראת פסק הדין בדבר אשמתה של הצעירה בבדיית אונס, ביטל השופט בתיק את טיעוניה במילים: "מוגזם, מבולבל, סותר ולא קוהרנטי". בכך, דחה כל טענה על כך שהתרחש אונס וחזר על טענות שנשמעות שוב ושוב במקרי אונס, בדיוק הטענות והדינמיקה של חוסר אמון נגדן יוצאות פעילות פמיניסטיות וחוקרות טראומה כבר עשרות שנים..

נזכיר שהמשפט התרחש בעוד אותה צעירה עומדת על דוכן הנאשמים ואילו הצעירים עליהם התלוננה כי אנסו אותה, כבר חזרו למדינתם, ישראל. על אף שהצהרותיהם של ששת החשודים (לאחר שחרורם של האחרים) היו מבולבלות והשתנו לא אחת, כשבתחילה טענו שכלל לא היו בסביבה ובהמשך הודו ששהו בחדר, תהיה זו היא שתוצג כ"מוגזמת", "מבולבלת" ולא קוהרנטית.

על דבריו של השופט אמרה סוזנה פבלו, מנהלת "המכון הים תיכוני ללימודי מגדר" (ארגון לא ממשלתי, המתמקד בזכויות נשים ושוויון מגדרי ויושב בקפריסין), ש"פסק הדין נשמע סובייקטיבי לחלוטין. ללא הסבר על האופן בו שקל השופט את העדויות ובלי שהסביר מדוע דחה את עדותה של הנפגעת".

בדומה לדברים אלו, גם שר החוץ הבריטי, דומיניק רא'אב, אמר שהוא חושש ממשפט לא הוגן. ליסה ננדי, חברת פרלמנט מטעם האופוזיציה בבריטניה כתבה בטוויטר ש"המסר שהתיק הזה מעביר לנפגעות, הוא שהן יהפכו אשמות אם רק ידווחו על אונס". בנוסף, אזרחים בריטים רבים (המהווים כשליש מאחוז התיירים בקפריסין) מאיימים להחרים את האי כיעד תיירותי.


מעיון בפסקי דין קודמים של השופט, מיכליס פאפתאנסיו, עולה תמונה עגומה. לפני כשנתיים זיכה פאפתאנסיו גבר בן שלושים שהואשם בתקיפה מינית של אישה קפריסאית בת 52, בטענה שהמציאה את ההאשמות על מנת להתנקם בגבר לו קינאה. בפסק הדין מלפני שנתיים קובע השופט כך: "הקשבתי לאישה בזהירות רבה. אני לא יכול לסמוך על עדותה. העדה לדעתי לא אמרה את האמת, עדויותיה מראות סתירות, בלבול ועמדות מעורפלות".

בדמיון בולט לסיפורנו הנוכחי, דחה השופט את ההאשמות מאחר וגם במקרה זה, על הגוף של האישה הקפריסאית לא נראו מספיק סימני אלימות בעיניו. בסיפורנו הנוכחי תמך השופט בעמדת התביעה, לפיה החבורות על גופה של הצעירה נגרמו מעקיצות של מדוזות, בעוד הצעירה הבריטית הכחישה שנעקצה.

אך השופט פאפתאנסיו לא לבד:

כפי שפורסם על ידי מאשה אברבוך ב"המקום הכי חם בגיהינום", אישה בשם הלן, המתגוררת אף היא בבריטניה, סיפרה בתקשורת הבריטית כי לפני 15 שנה, אולצה ביתה לחזור בה מתלונתה על אונס שעברה בקפריסין והיא נאסרה על "בזבוז הזמן של המשטרה". על פי סיפורה של האם, השוטרים הכניסו את האנס לחדר החקירות בו ישבה ביתה, ועימתו אותם האחד עם השני. "הוא אמר שהוא מצטער, שהוא נסחף. השוטרים שמעו את כל זה ובכל זאת החליטו שהבת שלי היא זו שמשקרת".

נוסף על כך, צייצה דנה גת בטוויטר סיפור שהתפרסם ב"טלגרף" הבריטי לפני יומיים ועוסק במקרה שהתרחש בשנת 1998 בניקוסיה, בירת קפריסין. מדובר באונס של תיירת בת 21 מסקנדינביה.

על פי דבריה של אותה אישה, היום בת 43, היא נאנסה על ידי שני גברים בחניון הסמוך למועדון לילה. היא פנתה למשטרה המקומית והגישה תלונה. היא סיפרה לכתבי הטלגרף שהחוקר היה "אגרסיבי ואכזרי. הייתי בהלם, היה לי קושי רב לזכור את הפרטים. הוא כעס עלי והאשים אותי שהתלוננתי כדי לסחוט כסף מחברת הביטוח שלי".

את הטענה הזו, על סחיטת כספים מחברות הביטוח נפגוש כזכור עשרים שנה אחרי, בחקירתה של המתלוננת הבריטית מיולי האחרון.

עוד הוסיפה אותה אישה: "החזיקו אותי שעות בתחנת המשטרה, דרשו שאחזור בי מהתלונה. עשיתי זאת והם שיחררו אותי".

בידיעה עיתונאית שפורסמה בשנת 98 בעיתון נורווגי על האירוע מצוטט מדריך תיירים שאומר כי "המשטרה בקפריסין אף פעם לא מתייחסת ברצינות לטענות אונס. יש להם תיאוריה שהתיירות בודות את הטענות כדי לתבוע את חברות הביטוח אחרי כן".

שוטר קפריסאי מצוטט באותה ידיעה כשהוא שואל: "למה שמישהי בכלל תיאנס כשכל כך קל למצוא אישה לקיים איתה יחסי מין?"

כתבה נוספת שהתפרסמה בעיתון האירי The Irish Times, ב-9 באוגוסט 1997, מספרת על אישה אירית בת 22 שנפשה בקפריסין ונשלחה לארבעה חודשים בכלא בגין הגשת תלונה כוזבת על אונס. האישה נסעה לאיה נאפה לחופשה ביחד עם אחותה ושתי חברות. על פי טענותיה, היא נאנסה על ידי שלושה חיילים מחיל הרגלים הקפריסאים, שהגיעו למקום בעת חופשתם מהשירות הצבאי שלהם בלבנון. האישה משכה את תלונתה לבסוף ועל פי הודאתה, התלוננה מלכתחילה מכיוון שאותם חיילים צילמו אותה בעירום – בעודה ישנה. 

מערכת המשפט הקפריסאית נחשפה במערומיה

אך מאז שנת 1998 עברו הרבה מים בנהר. נכון להיום, קפריסין היא אחת משש המדינות באיחוד האירופאי שאימצו את "אמנת איסטנבול". מדובר באמנה שמאמצת הגדרה חוקית חדשה לאונס: אונס הוא כל מעשה מיני ללא הסכמה; ללא קשר לכוח פיזי שהופעל במהלכו.

כתבה שהתפרסמה ב"Cyprus Mail" בנובמבר 2018, חצי שנה לפני שהתרחשה הפרשה הנוכחית בקפריסין, מספרת שעל אף שהיא חתומה על האמנה, קפריסין רשמה שיעור גבוה במיוחד של דיווח למשטרה על אירועים הקשורים באלימות מינית, אך שיעור נמוך במיוחד של הרשעות בעבירות מסוג זה.

דוח אמנסטי אינטרנשיונל שפורסם בשנת 2018, קובע שהאי הקפריסאי הוא בין המדינות המציגות את מה שמכונה "התשה קלאסית". בדוח ניתנת דוגמא, סיפורה של אישה קפריסאית, שהתלוננה בשנת 2016 על אונס בידי שני גברים. הגברים אכן הורשעו באונס – אך עונשם הופחת בשל העובדה שלא נמצאו על המתלוננת סימני אלימות.

האם יתכן שבכל זאת, שום דבר לא השתנה במערכות השיטור והמשפט של קפריסין בעשרים השנים האחרונות?

"הסיפור הזה העלה לפני השטח את העמדות הפטריארכליות העמוקות הקיימות בחברה הקפריסאית ואת הסקסיזם שנוכח כאן, במגזרים הפרטיים והציבוריים", אומרת סוזנה פבלו, מהמכון הים תיכוני ללימודי מגדר.

אך אם לומר את האמת, לטפול את האשמה בתרבות המערכתית של האי הקפריסאי, יהיה קל מידי.

"אנו שומעים רבות על חזקת החפות, שקובעת כי אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו", אומרת אלינור ארזי, עורכת דין פלילית ומרצה בתחום המשפט שהגיעה גם היא לקפריסין על מנת לתמוך במתלוננת.

"מאידך, כאשר מדובר בקרבנות עבירה, בשלל מקרים הן לא זוכות להגנה זהה, קולן אינו נשמע והן לא מהוות כל צד להליך. ביחד עם תפיסה חברתית המסייעת לכך, נפגעות עבירות מין עוברות מסלול ייסורים כמעט קבוע, המתחיל בכך שעדותן ממעשה האונס שנעשה כלפיהן נלקחת מספר פעמים על ידי גורמים שונים. הן אינן זוכות לאמון מהמערכות שחוקרות אותן – וכל זה מתרחש כשהן נתונות במצב נפשי קשה של פוסט טראומה ותחושות קשות של בושה ואשמה. אותן נשים צריכות להוכיח לא רק לחוקרים שלפניהן, אלא לכל העולם, שהן קרבנות ושאינן אשמות במעשה הזוועה שהתרחש כלפיהן. כאשר הן לא עומדות במבחני הסטריאוטיפים הפטריארכליים הרבים, הן מיד מואשמות חברתית בעדות שקר ומופעל עליהן לחץ להודות שהן בדו סיפורים מליבן. שמן הטוב וכבודן נפגע והן מוצגות באופן קבוע, על ידי חלק קבוע באוכלוסייה, כמתלוננות שווא ושקרניות – עוד לפני שהן חשודות בדבר מה". אומרת ארזי.

ובאמת, בדומה לכל כך הרבה סיפורים אחרים; מקפריסין, מישראל ומהעולם כולו, גם הפעם ראינו כיצד, שלב אחר שלב, הוצגה המתלוננת כ"לא אמינה", על אף שממצאים רבים תומכים בגרסתה. ראינו כיצד חדשות שקריות; על סרטונים, על תלונות שווא קודמות, על דפוס פעולה חוזר ועוד, נשמעות בווליום גבוה, על חשבון האמת. בדומה לפעמים אחרות, במקומות אחרים, בזמנים שונים, ראינו גם הפעם כיצד מזדחל הפקפוק לליבנו כשמדובר בעדותה של אישה על אונס שעברה, בעוד החשודים במעשה חומקים ללא עונש, ללא עמידה לשום דין, ללא חקירה מעמיקה – על אף ששינו גרסאותיהם לא אחת. עוד, ראינו דפוס חוזר של המערכות, שניזונות מן הפקפוק הזה וממשיכות להרשיע, פעם אחר פעם, נשים בעדויות שווא.

החוק הקפריסאי להגנה על פרטיות, שנכנס לתוקף בשנת 2001 ותוקן ב2003, קובע כי אין לצלם אדם אם אין אינטרס לגיטימי לעשות כן. למשל, התקנת מצלמות במעגל סגור על מנת למנוע גניבה או פגיעה בביטחון, מחייבת הוכחה שהיתרונות בהצבת המצלמות עולים על החסרונות שבפגיעה בפרטיות וכן, שכל אלטרנטיבה אחרת מוצתה. למעשה, אלה המתפעלים מצלמות במעגל סגור מחויבים לדווח לכל מצולם על כל שמירה של סרטון או הפצתו וכן, להגיש הודעה בכתב על כך לפיקוח האזורי. הצעירה הבריטית שהורשעה בסופו של דבר בבדיית אונס, הואשמה על ידי חוקרי המשטרה, בין שלל ההאשמות שהטיחו בה, שבדתה את העלילה כדי לנקום בצעירים הישראלים שצילמו אותה ללא הסכמתה או ידיעתה. אם נניח בצד את מה שאנחנו יודעות על מיזוגניה, על פטריארכיה, על האשמת הקורבן ועל התשתו במערכות החקירה והמשפט ונשוב כמה פסקאות למעלה, לחוק העוסק בהגדרה של אונס כמעשה מיני שאינו בהסכמה – גם אם אינו כולל אלימות, נעשה אחד ועוד אחת עם החוק הקפריסאי להגנה על הפרטיות, בצירוף העובדה שגם בהודאתה על תלונת שווא, לא חזרה בה הצעירה הבריטית מהטענה שהסרטונים צולמו ללא ידיעתה (אם יש צורך לפרט, קשה למצוא דרך בה יכולה הייתה הצעירה הבריטית להסכים לצילום, כששדה הראייה שלה נחסם כליל על ידי איבר מינו של אחד החשודים באונס), האם לא ראוי לשאול מדוע, בניגוד לצעירה הקפריסאית שעמדה למשפט ראווה על פשע ברף פלילי כה נמוך, על צילום הסרטון; אקט מיני שלא בהסכמה, שמפר את החוק הקפריסאי להגנה על פרטיות, אף צעיר ישראלי לא עמד למשפט עד היום?
 
הכתבה המלאה מפורסמת ב"פוליטיקלי קוראת"
 

עוד בפוליטיקלי קוראת:

רווקה, בתולה זקנה, בזוגיות עם עצמי
מי מטריד את הפסיכולוגיות
"בשבח שינאת הגברים"