השבוע העמוס הזה סיפק לנו המון תמונות ורגעים היסטוריים, אבל תמונה אחת נשארה איתי. תמונה של תמונה, אם להיות מדוייקים: באתר חדשות חרדי שנקרא "בחדרי חרדים" פרסמו את תמונת הממשלה החדשה בעמוד הראשי. אבל, בשיא של חוצפה, טשטשו את הפנים של תשע הנשים, השרות, בממשלת ישראל השלושים ושש.
התמונה הזאת לא נותנת לי מנוחה. את יכולה להגיע הכי רחוק שאפשר, להיות חברת כנסת, שרה. להיות אחראית על מאות עובדים, להשפיע בכל יום על החיים של מיליוני אנשים - ועדיין, את הפנים שלך, אותך, יטשטשו. יסתירו אותך, יתעלמו ממך, ימחקו אותך.
שלא תטעו: ממחיקה של נשים, הדרך קצרה מאוד להתיר את הדם שלהן. מי שלא מתייחס אליהן בתור בנות אדם, מי שלא מאמין שמגיע להן אפילו להיראות ולהישמע, נותן את ידו גם לפגיעה ואלימות כלפיהן. והאישה הבאה שתותקף, זו שתיפול קורבן לאלימות רק כי היא אישה, תהיה על המצפון שלהם.
גם את הפנים שלי מחקו פעם. מישהו החליט לתלוש את התמונה שלי, את הפנים שלי, משלט על אוטובוס וכשאני רואה עוד תמונה מטושטשת או שלט שהושחת, אני נזכרת בניסיון האלים הזה להשפיל אותי בשם ערכים של צניעות יהודית. אבל מה הקשר של כל זה ליהדות? הדרה, השפלה, זו היהדות של האנשים שבוחרים למחוק תמונות? איפה אלפי שנים של מחשבה, של מוסר, של ערכים? מה קרה למצוות של בן אדם לחברו? איפה הציווי לאהוב שלום, לרדוף שלום בין אנשים?
כשהיינו ילדים ודיברו איתנו על צניעות, דיברו איתנו על להסתכל פנימה. שהמראה החיצוני הוא לא מה שחשוב, אלא התוכן, מה שעושים. ואם עורכי האתר לא הרגישו בנוח עם תמונת הממשלה, הם יכלו לבחור שלא להציג אותה בכלל. אבל הם בחרו לטשטש, הם בחרו רק להתמקד במראה החיצוני. הם בחרו להתעלם ממה שהנשים האמיצות האלו אומרות ומייצגות, ורק למחוק אותן כי הן נשים.
אני יודעת שהמחיקה הזו היא לא דבר חדש. אני יודעת שבהרבה כלי תקשורת חרדיים לא מציגים תמונות של נשים כבר שנים. וגם בהרבה מקומות חילוניים לגמרי, מהצבא ועד התקשורת, לפעמים מסתירים נשים כי אולי זה לא יהיה נוח למישהו. אבל מה שמפחיד אותי, הוא שנתרגל. שנתחיל לחשוב שהדרת נשים זה משהו שקורה בשגרה, שנתרגל לשמוע שזו היהדות שלנו. מפחיד אותי שנפסיק להתרגז, לכעוס, להפגע מהדברים האלה. כי אסור לנו לוותר: אסור לנו לוותר על זה שיראו אותנו, לוותר על הנוכחות שלנו, לוותר על היהדות שלנו. אנחנו הנשים נמשיך להראות את הפנים שלנו. נמשיך לפרוץ את תקרות הזכוכית, להשפיע. אנחנו נמשיך להיות בכל מקום, עד שהם לא יוכלו יותר.