שלום לכם גברים מלאי תשוקה,
זה שנים שאני נעה ונדה בין אתרי הכרויות שונים, החל מכאלה שמוכרים לך סיפורי אהבה ועד לאלה שסתם מציעים הרפתקה. אבל החוויה הזו הופכת לקשה מנשוא. ניסיתי לבחון האם מדובר בי, אולי בעייפות החומר, אבל אחרי בחינה מדוקדקת הבנתי שלא – זה אתם.
מרוב יאוש גם נתתי שם לתופעה "דיק פיק מילולי". מאחר ואתרים רבים לא מאפשרים שליחת תמונות מצא הגבר הישראלי אופציה אחרת – בתוך לכל היותר רבע שעה מתחילת השיחה הוא כבר מתעניין בהרגלי הגמירה שלך, מברר האם מין אנאלי יתקבל בברכה ומזמין אותך לשלישייה. וזה לא משנה אם אני באמת מחפשת לי רק הרפתקה. אם פעם עוד היה חסד והיו לוקחים יומים שלושה לפני הנחתת שאלה כזו בוטה, היום את מקבלת מברק מיוזע ורטוב עוד לפני שסיפרת מה את עושה בשאר היממה.
יש לי אין ספור דוגמאות לאנשים משכילים, עיתונאים, אנשי אקדמיה, רופאים מה לא - אנשים נאורים שמחוברים לשיח העכשיוי סביב הטרדות מיניות ועדין מאחורי המסך הפכו ליצורים הכי שפלים. שולחי הודעות זימה באמצע יום עבודה מבלי שהחלפנו יותר ממילה, ואני צריכה לאסוף את עצמי להמשיך להתנהל כאלו כלום לא קרה.
עכשיו דמיין לעצמך, גבר יקר, שישבנו בבר, נניח שקוראים לו 'הטינדר'. אמרת שלום והתיישבת לידי עם כוס משקה ושמת לב שיש לי שפתיים בשרניות. מה הסיכוי שהמשפט הראשון שתזרוק לכיווני יהיה כזה שמברר מהן היכולות האוראליות שלי במיטה? מה הסיכוי שתסתכל לעיני ותנחית משפט בצורה כזו בוטה?
ונכונות כאן כל הקלישאות לגבי מה תחשוב על גבר שידבר כך לביתך או אחותך, אבל הרשת מאפשרת לכם להימלט מהמעשה, להחפיץ אותנו באופן כל כך גס ומטריד בלי לשאת בתוצאות. בלי שתוכלו לראות את ההתכווצות של האישה שמולכם, את הפגיעה.
מעולם לא פגשתי אישה שהמשפטים האלה עובדים איתה. מכר שלי אמר לי שגברים פשוט מנסים, "זה היתרון של רשת" הוא טען, "אם את לא רוצה את יכולה פשוט לא לענות. אחת לעשר אולי תענה". אבל אחת מעשר משמעה תשע נשים שקיווצתם בכיסא, שהטרדתם, שנפגעו וחשו מושפלות.
אז בואו חברים, טיפ קטן - "גבולות גזרה" שהשיח הנשי מנסה להגדיר אותם עכשיו מחדש: גם אם אינכם רואים את המבט הפגוע והזועם שלה ניבט בכם בחזרה ממסך המחשב או הטלפון, אתם עדיין צריכים להתייחס לאותה אישה, לפחות עד שנפגשתם איתה, כאלו הייתה מכרה אהובה ואם זה קשה לכם, אז לכל הפחות כמו הבחורה יושבת מולכם בבר השכונתי.