"נהנת?", "עזרת לו לחדור אלייך?", "גנחת?", "גמרת?". אלו רק חלק מהשאלות שלפי כתבה שפורסמה אתמול במגזין מאקו נשאלה חיילת צעירה, קורבן לתקיפה מינית, על ידי חוקרת מצ"ח – רב"טית בלבד. סביר להניח שלא מבוגרת בהרבה מהקורבן עצמה.

המונח "אונס שני" הוא כבר לא מושג חדש – הוא בא לתאר את מסכת העינויים וההשפלות שעוברות שורדות תקיפה מינית אשר מוצאות את האומץ להפוך מקורבנות למתלוננות. הן עוברות שבעה מדורי גיהנום ונדרשות שוב ושוב לשחזר את האירוע הטראומתי שעברו מול אנשים זרים, חסרי רגישות שבמקרים רבים מטילים ספק באמינותן.  

הנושא הזה עלה לכותרות לא מעט ואף עלה בכנסת מספר פעמים ומערכות החוק והמשפט נדרשו לתת מענה על כך שנפגעות עבירות מין הפונות למערכת המשפטית פוגשותם מערכת אשר איננה מותאמת להתמודדות עם החוויה הייחודית שלהן. הן נחשפות שוב לפגיעה, להיעדר שליטה ולתחושה של היעדר קול. החשש מהחוויה הקשה הזו היא אחד הדברים שמונעים מנשים רבות שהותקפו ללכת ולהתלונן על שנעשה להן.

במערכת האזרחית נפלה ההבנה שיש לבחון את יחס הרשויות לנפגעות ונפגעי עבירות מין ונשיאת בית המשפט העליות אפילו הורתה על הרמת וועדה שתבחן את הנושא. גם השופט עוזי פוגלמן, כתב כבר לפני כשנה כי "יש להקפיד כי להיזהר ממצב דברים שבו מתלוננות ימצאו עצמן במעמד של נאשמות, לא רק מתוך החובה לשמור על כבודן אלא גם על מנת לסייע לחקר האמת ולמנוע הרתעה של נפגעות עתידיות מלהתלונן".

הפרסום הזה לא יכול לעבור בשתיקה

אלא שמסתבר שאם נאנסת בצבא, אולי באמת עדיף לך באמת לשתוק: את החקירה מנהלים חיילים בני גילך, במקרים רבים שיכורים מהכח שנמצא בידיהם, עם הכשרה של כמה חודשים בודדים במקרה הטוב ובלי הכלים המתאימים להתמודד עם סיטואציה מורכבת וקשה שהיא גביית עדות ממתלוננת על אונס.

שלא יהיה לכם ספק, לא מדובר בטעות נקודתית או בש.ג שיש להאשים - נראה שההתנהלות הקשה של חוקרות מצ"ח והשימוש בחוקרים צעירים וחסרי ניסיון הוא המדיניות הרווחת בארגון שאמון על שמירת החוק והסדר בצה"ל.

"אם חייל חשוד באונס טוען שהמתלוננת נהנתה או חוותה אורגזמות ושהכל היה מרצונה החופשי, אז אנחנו חייבים לשאול את המתלוננת את השאלות הללו. חוקרת בדרגת רב"ט יכולה לשאול את המתלוננת האם חוותה אורגזמה או נהנתה מהאקט המיני, כי הרבה פעמים זו מילה מול מילה" אמר בכיר במצ"ח לעיתונאי המגזין שמעון איפרגן. 

אלא שאל חקר האמת אפשר ורצוי להגיע מבלי להשפיל ולהעצים את הטראומה של המתלוננת - חקירת נפגעות תקיפה מינית היא פעולה עדינה ומורכבת המצריכה ניסיון, הכשרה מתאימה ורגישות מיוחדת. לא יכול להיות ששלומה הנפשי של נפגעת יהיה מופקד בידי חוקרים חסרי הניסיון, הידע והכלים המתאימים להתמודד עם הטראומה שחוותה. אבל אם בפיקוד הבכיר לא רואים את הבעיה, למה אנחנו מצפות מהדרגים הנמוכים?

השירות הצבאי מהווה במהותו חוויה של אבדן שליטה: אנחנו מחוייבות להתגייס למערכת המשתמשת בנו לצרכיה מבלי להתחשב יותר מדי. בתוך סיר הלחץ הצבאי, הקושי להתמודד עם חוויה של אונס גדול אף יותר. לכן, מצופה ממי שאחראיים על חקירות של פשעי מין בצבא, אחד הגופים עם אחוז ההטרדות המיניות הגבוה ביותר ובין המועדים ביותר לפורענות, לרגישות והקשבה. להקפדה ייתרה על שלומה הנפשי של הנפגעת. 

הסיפור הזה לא יכול לעבור בשתיקה. אסור לנו שהוא יעבור בשתיקה. איך יכול להיות שבמצ"ח ממשיכים להתנהל ולחקור מתלוננות כאילו אנחנו עדיין ב-1949?

טוב יעשה קצין חיל המשטרה הצבאי הראשי אם יחבור ליוהל"מ לטובת גיבוש נהלים מסודים להתמודדות עם חקירות אונס ותקיפות מיניות בצבא או לכל הפחות ישלח את החוקרות והחוקרים להכשרה של איגוד מרכזי הסיוע.