אתמול ציינו את יום האישה; חלקכן יצקצקו בלשון ויגלגלו עיניים באומרם "בשביל מה צריך בכלל את יום האישה? הרי השגנו כל מה שרצינו...יאללה, שירגעו כל הפמיניסטיות האלו".
אז זהו, שלא. ראשית, לצערנו הרב, נשים הן עדיין מוקד לפגיעה מינית, עדיין מרוויחות פחות מגברים ולא שוות הזדמנויות ובמדינות מסוימות עדיין מדוכאות תחת השלטון.
שנית, להגיד "הפמיניסטיות האלו", כאילו את לא חלק מהן, כאילו הן לא חלק מהחיים שלך, זו בעיה. נשים שחושבות שהן "אינן" פמיניסטיות הן משהו שאני לא מצליחה להבין. בעיני אין חיה כזו. מעצם היותך אישה - מחובתך להיות פמיניסטית. ולמי מכן שעדיין המושג הזה מתקשר בראש להמון נשים צועקות בידיים מונפות ובתי שחים שעירים, צאו מזה. זו לא הכוונה. הפמיניסטית של המאה ה-21 אינה שורפת חזיות, היא לא צריכה לצעוק - היא יכולה גם לדבר, היא לא צריכה לגלח את ראשה - היא יכולה אם היא רוצה. מה שפמיניזם בא להגיד הוא שיש לך בחירה; יש לך בחירה להיות מי שאת, ולעשות מה שבא לך.
ואם כבר פמיניזם במאה ה-21, בואו נדבר על סלאטשיימינג – מושג שמתייחס למה שקורה כשאנחנו שמות אחת את השנייה על המוקד אך ורק על סמך בחירות הלבוש שלנו או המיניות שלנו. כאילו שגברים לא עושים לנו את זה מספיק. אז די. בחורה שמעלה תמונה שלה בביקיני לרשתות החברתיות היא בסך הכל בחורה שלבשה - רחמנא ליצלן – ביקיני. אותו הדבר לגבי בחורה שלבשה מיני למועדון, או הקולגה מהמשרד שתמיד מגיעה על עקבים. הן לא ביקשו שיאנסו אותן, או יטרידו אותן, הן גם לא ביקשו שישפטו אותן. שימוש בביטויים כמו "שרמוטה", "זונה", "מבקשת את זה" וכדומה גורמים לסופרג'יסיטיות להתהפך בקברן. למה אנחנו עושות את זה? זו קנאה? לא תמיד, וגם אם כן, זה יעזור?
ואולי כדאי שנפסיק להתעסק במה שאחרות עושות. להתעסק ב"עם כמה גברים היא יצאה או שכבה", "איך היא התלבשה או התאפרה", ובאופן כללי למתוח פחות ביקורת על בחירות אישיות ואינטימיות של נשים שברוב המקרים אינכן בכלל מכירות. חוץ מזה, לקחת חלק בטרנד החדש והדוחה של הפצת צילומי וסרטוני עירום הוא מבחינתי תקיפה מינית לכל דבר. עצוב לגלות נשים שמשתפות עם זה פעולה, ובמקום הבעת אמפתיה וחמלה כלפי הקרבן - הן מגנות ומבזות אותה. זה קצת מזכיר לי תאונות דרכים, איך כל המכוניות תמיד מאטות בצד הדרך בשביל לראות את הנזק רק בשביל תחושת הקתרזיס שמלווה אותנו כשאנחנו אומרים לעצמנו "מזל שלי זה לא קרה".
אבל זה כן יכול לקרות לכן, לכולנו. ולכן, בפעם הבאה שאת כותבת טוקבק ארסי ומכוער, חשבי שהבחורה הזו, שאליה את מכוונת חיצים רעילים, יכולה להיות את, אחותך, אמא שלך או הבת שלך.
נשים יקרות, בואו נתחיל להיות אחת בשביל ולמען השנייה. לא נגד. די לבזות, להשפיל ולהנמיך. ובחייאת, די לקרוא אחת לשנייה שרמוטה.