לפני כשנה יצא לדרך קמפיין METOO , שממשיך כיום תחת ההשטאג #לא_התלוננתי. גברים ונשים מכל העולם סיפרו ברשתות החברתיות על מקרים בהם הוטרדו או הותקפו ובחרו שלא להתלונן, ולאט לאט מתברר כי כמעט כל אישה יכולה לדווח על לפחות מקרה אחד בו הותקפה או הוטרדה מינית במהלך חייה. התוצאה העגומה שעולה מן העדויות הרבות שמצטברות היא שנשים רבות בוחרות שלא להתלונן או לתבוע, משום שהן אינן מאמינות בכוחה של מערכת המשפט לסייע להן.
מערכת המשפט שאמורה לשמש ככלי מרכזי במאבק בהטרדות מיניות ובעיצוב קוד ההתנהגות הרצוי כושלת שוב ושוב בתפקידה. למרות שהחוק למניעת הטרדה מינית קיים כבר 20 שנים, בפועל השימוש בו הוא מועט והנורמות החברתיות אינן תואמות את השיח המשפטי. במקרים רבים עדיין רווחת גישת "האשמת הקורבן", ושאלות בדבר ניסיונה המיני, התנהגותה ולבושה של המוטרדת עדיין תופסים מקום נכבד בשיח, לרבות בתיקים אזרחיים ובהליכי גישור.
אנו מאמינות שמדובר בשלב קריטי במאבק בתופעת ההטרדות המיניות. הקמפיין הנוכחי בהחלט מעיד על שינוי בקנה מידה היסטורי: מדובר בזעקה לשינוי משמעותי שנדרש במערכת האכיפה, במערכת המשפט, במערכת החינוך, בנורמות חברתיות, במרחב הציבורי ובמקומות העבודה. קמפיין הרשת חשוב לעין ערוך ויש בו כדי לחשוף את התופעה לאור השמש המחטא, אבל יחד עם זאת הגיעה העת לשנות את פני השטח לטווח ארוך.
הפוסטים יעלמו, השינוי ישאר
אנו מאמינות שהשלב הבא ההכרחי בהתעוררות הנוכחית הוא שינוי במערכת המשפט עצמה, במטרה להוות כתובת אמיתית לנשים ולקדם שינוי חברתי משמעותי בתחום. החשש העיקרי הוא שללא מענה משפטי ראוי, קמפיין #METOO והבאים אחריו ישקעו לארכיון הקמפיינים המוצלחים ברשת אך לא יצליחו להביא לשינוי חברתי עמוק וממושך שיישאר עמנו הרבה אחרי שהפוסטים יעלמו.
אנו בויצ"ו מקדמות חקיקה שתאפשר הסרת מכשולי פרוצדורה להגשת תביעות הנוגעות להטרדה מינית בעבודה. עובדות המועסקות אצל מעסיק חוששות מפני אובדן עבודתן, חשיפתן להתנכלות ולהכתמת שמן הטוב, ומטרת תיקוני החקיקה היא להקל ולו במעט את החששות הללו. אנו פועלות גם לקדם הכרה במי שהוטרדו בעבודה כנפגעות תאונת עבודה לצורך זכאויות שונות בביטוח הלאומי.
לצד שינויי החקיקה חשוב לערוך שינוי מקיף גם במערכת המשפט עצמה, ולכן לאחרונה הצענו בפני ועדת מדז'יבוז' הפועלת למיגור תופעת ההטרדה המינית בעבודה לקיים הכשרות מקצועיות לשופטים שעוסקים בתביעות הטרדה מינית. רבים מן השופטים העוסקים בתחום כלל אינם מודעים להיקף התופעה, הקשריה החברתיים וחווית החיים של נשים, אשר לעיתים קרובות הופכות למוטרדות. חוסר הידע הופך לעיתים קרובות ל"שיח חרשים" ולהתנהלות מרתיעה של מערכת המשפט, אשר מונעת מנשים להיעזר במערכת במקרים בהם הן הוטרדו מינית. הצעה נוספת שאנו מקדמות היא הקמת מאגר מידע אשר יאפשר הבנה מעמיקה יותר של התופעה, וכן הקמת גוף טיפולי מטעם המדינה אשר יספק טיפול ותמיכה רגשית לנשים וגברים שהוטרדו מינית.
אנו קוראות למערכת המשפט לפקוח את עיניה ולערוך בדק בית משמעותי ביחס לעובדה שנשים רבות מדירות את רגליהן מכתלי בית המשפט בכל הנוגע להטרדות מיניות ומעדיפות לשמור את חוויותיהן לעצמן ולא לעמוד על זכויותיהן. אנו מאמינות ששילוב ידיים והכרה בעובדה כי מדובר בתופעה חברתית רחבה ולא בבעיה של נשים יחידות היא הדרך למנף את הקמפיינים הנוכחיים ולקדם עתיד נקי יותר מהטרדות מיניות.
* אורי טורקיה שלס היא עו"ד ומנהלת מערך הסיוע המשפטי ואבישג שחם חדד היא מנהלת קשרי ממשל בויצ"ו ישראל