הגשת הרשימות לכנסת ה-23 נסגרה אמש לאחר מרוץ נגד השעון, הארכת המועד האחרון, דילים, דרמות ובגידות. אבל כמעט כרגיל, מי שהושארו באופן בוטה מחוץ לטלנובלה הפוליטית שהיא חיינו הן הנשים. הניסיון לספור את המעטות שכן התברגו למקומות ריאליים הולך למדכא יותר ויותר ממערכת בחירות אחת לשניה.
מפלגת השלטון, הליכוד, הציגה רשימה עם 2 נשים בלבד בעשירייה הראשונה ועוד אחת בלבד בעשירייה השניה. עד מקום -35 עולה מספר הנשים מטעם המפלגה ל-11 (כשליש), אבל רובן המוחלט נמצא בעשיריות הנמוכות ולכן מקומן לא מובטח.
גם המתיימרים להציג אלטנרטיבה, מפלגת כחול לבן, לא מביאים בשורה. למרות הבטחות חוזרות ונשנות של המפלגות שמרכיבות את רשימת כחול לבן לכנסת על ייצוג ראוי, ברשימה של כחול לבן לכנסת לא מציגה אפילו אישה אחת בחמישייה הראשונה. בעשירייה השניה יש 2 נשים בלבד ובסך הכל 8 נשים עד מקום 30.
הרשימה המשותפת מציגים 4 נשים עד מקום 16, רק 2 מהן בעשירייה. ישראל ביתינו 3 נשים בעשירייה ורק אחת בחמישייה. המפלגות החרדיות - ש"ס ויהדות התורה לא מציגים אפילו לא אישה אחת. על הדרישה של קבוצת נבחרות (נשים חרדיות למען ייצוג שוויון וקול) לשלב נשים ברשימה אמר משה גפני (יהדות התורה): "יעשו מהן קרקס, לא שייך שאישה תשב עם גברים ותדון בנושאים שעל סדר היום". אריה דרעי, יושב ראש ש"ס, אמר בראיון אחר שמקומן של נשים לא בפוליטיקה.
שתי המפלגות היחידות עם ייצוג ראוי (פחות או יותר) לנשים הן "ימינה" (עם 5 נשים בעשירייה הראשונה, אבל רק אחת מהן בחמישייה הראשונה) ואיחוד העבודה-גשר-מרצ (4 נשים בעשירייה הראשונה, רק שתיים מהן בחמישייה הראשונה).
הנתונים הללו צריכים להדאיג כל אחת ואחת מאיתנו.
בכנסת ה-20 נקבע שיא מבחינת מספר חברות הכנסת: לא פחות מ-36 נשים כיהנו בתשע רשימות שונות. חמש מתוכן גם כיהנו כשרות - מספר שיא של נשים המחזיקות בתיקים (אם לא סופרים את הממשלות בהן ציפי לבני או שולמית אלוני החזיקו במספר רב של תיקים כל אחת). לכנסת ה-21 נכנסו בקושי רב 30 נשים, ובכנסת ה-22 כבר ירד מספרן ל-28.
דווקא עכשיו, אחרי שנתיים של metoo#, אחרי מחאת הנשים הגדולה שהתרחשה בדצמבר דאשתקד וההבטחה להעביר תקציב ותוכנית לאומית למלחמה באלימות כלפי נשים, דווקא אחרי שבכנסת ה-20 ראינו איך שילוב זרועות של נשים מימין ומשמאל מצליח להעביר חוקים כמו החוק לאיסור צריכת זנות ושיקום נשים בזנות - נראה שכל ההישגים הכבירים הללו נמצאים בסכנה ממשית ובמקום לצעוד קדימה, אנו עלולות לחזור לאחור.
פוליטיקאיות רבות שהקדישו את חייהן ועבודתן למען נשים, משני צידי המפה הפוליטית, נמצאות תחת איום להישאר מחוץ לבית המחוקקים וההישגים של השנים האחרונות נמצאים בסכנה ממשית - ייצוג נשי ראוי אינו רק עוד מושב בכנסת או בממשלה - הוא עשייה בשטח.
ההיסטוריה כבר לימדה אותנו שרק נשים באמת דואגות ומקדמות אינטרסים של נשים (ומיעוטים אחרים). בהיעדר ייצוג נשי ראוי, אין מי שידחפו חוקים, תקנות ותקציבים למען נשים, אין מי שיעמדו נגד חברי כנסה שמואשמים בהטרדה מינית גם כשכל הרשימה שלהן תומכת בהם. אין מי שילחמו למענינו. האינטרסים והדאגה ללמעלה ממחצי מהאוכלוסייה נמצאת בסכנה ממשית.