במהלך ראש השנה העלה עברי לידר פוסט מרגש בו הוא מבשר על לידת בנו הבכור בארצות הברית ומבקש להודות לכל האנשים שתמכו בו לאורך הדרך. "אני מאושר לספר שלפני כארבע שעות זכיתי להיות בלידה של בני. אולי בפעם הראשונה בחיי אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגיש. כרגע אני רק מצליח לחייך או לבכות", הוא כתב, "תודה לכל האנשים המדהימים שתמכו ועזרו לי להגיע לרגע הזה. ברוך הבא לעולם בני היקר והאהוב".
בקריאה ראשונה כמעט אפשר להתבלבל ולחשוב שהתינוק לבית לידר הגיע לעולם באמצעות חסידה או שגדל בשדה בתוך כרוב. אבל ידע בסיסי באנטומיה של המין האנושי מבהיר לנו שאישה אחת, מרכזית וחשובה, נעדרת ממנו – האם הפונדקאית.
האישה שנשאה ברחמה את הילד תשעה חודשים, שסבלה מבחילות, מכאבים וממצבי רוח, שהגוף שלה לעולם לא יראה או יתפקד בדיוק אותו הדבר, שחוזרת הביתה עם שדיים מלאי חלב שאף תינוק לא ישתה, להתמודד עם הבלוז וההורמונים ואיסוף השברים שהם גוף אחרי לידה – האישה הזאת היא לא סתם חלק מ"האנשים המדהימים" שליוו אותו לאורך הדרך – היא החשובה מכולם. היא הסיבה היחידה, העיקרית והמרכזית שהוא זוכה לחבק תינוק. היא ראויה לציון מיוחד, גם אם לא בשמה, אז בהכרה בקיומה, בתרומתה ובמאמצים שהשקיעה.
שוקינג: הפונדקאית היא אדם
התגובות לתמונה שהעלה עברי לידר הן הוכחה שגם בתוך פוליטיקת הזהויות יש היררכיה ברורה – ועברי לידר, גבר הומו מצליח ומוכר מאוד, שחובק רך שזה עתה נולד, בוודאי מקבל יותר סימפטיה ציבורית מהאישה המדממת, הכאובה והעייפה שנמצאת בצד השני של המצלמה.
המחקרים המעטים שעוסקים בפונדקאות מצביעים על כך שנשים פונדקאיות נמצאות בסיכון גבוה לדיכאון וחרדת נטישה, לא רק בחודשים שאחרי הלידה, אלא גם שנים אחרי. לא לחינם נהוג שההורים שמקבלים את התינוק מתלווים לפונדקאית בחודשים שלפני הלידה ולפחות בחודש הראשון שאחריה. הפונדקאית היא אדם, בדיוק כמו לידר, היא עברה חוויה מטלטלת וטראומתית וצריכה את התמיכה והסיוע.
אני מאמינה בלב שלם שלידר עשה כל שביכולתו כדי שהליך הפונדקאות שלו יהיה אנושי. יעיד על כך הפוסט שלו מאפריל האחרון, עת חשף שהוא בהליך פונדקאות בארה"ב, ובו סיפר על הקשר הקרוב וההדוק שיש לו עם הפונדקאית דרך הסקייפ. דווקא בשל היותו ידוען ומוביל דעת קהל, שבוחר לחלוק עם הקהל את הרגע האינטימי הזה, ארבע שעות בלבד אחרי הלידה, מוטלת על לידר האחריות הציבורית, לכל הפחות, לציין את קיומה ונוכחותה של אותה פונדקאית עלומה. להוות דוגמה ומצפון מוסרי – להביע הכרה והוקרת תודה אמיתית. אבל לא, אם לשפוט לפי הפוסט שהעלה: הרחם עשה את שלו, הרחם יכול ללכת.
הוויכוח סביב פונדקאות מסחרית תמיד חוזר לאותה נקודה: הסכנה שבהפיכת הצעד הזה לניצול מסחרי או במקרה הזה, גבר עם כוח קנייה מול נשים שזקוקות לכסף ומשתמשות ברחם ובביציות שלהן כדי להשיג אותו. אם משתמשי הפונדקאות המסחרית רוצים להיאבק למען לגיטימציה שלה, טוב יעשו אם יזכרו שהפונדקאית היא, לפני הכול, בת אדם.