השבוע שרף את הרשת סרטון שנוי במחלוקת על "גניבת זרע" - שהספיק בינתיים להיעלם. בסרטון הופיעה עורכת דין שסיפרה על "תופעה" מפחידה המחוללת בישראל: נשים מרושעות שמחפשות גברים תמימים רק כדי "לאנוס" אותם (כלשונה) להפוך לאבות במרמה ולחלוב את כספם. אלא שהתיאור הזה לא היה יכול להיות רחוק יותר מהמציאות. הבעיה האמיתית שקורית תחת מעטה של הסתרה ובושה ללא מעט נשים בשנים האחרונות היא אחרת לחלוטין - גניבת רחם.
עם התחזקות הגישה החברתית והליבראלית לשיוויון בין המינים גם בטיפול בילדים, מתפתות לא מעט נשים לחשוב כי הגבר שזה עתה פגשו הוא המאהב לו חיכו כל חייהן והאב הטוב ביותר עמו יוכלו לחלוק את ההורות הנכספת.
הן נכנסות להריון, בדרך כלל אחרי חודשים מעטים של הכרות ומתאהבות בסיפור שמכרו להן - הקמת בית או בניית משפחה. אלא שאחרי שהן נכנסות להריון, לא מעט מהן ננטשות בברוטאליות והן מגלות שמי שחשבו לבן זוגן ראה בהן לא יותר מאינקובטור מהלך.
אותן הנשים בטוחות כי נכנסו למערכת יחסים עם הגבר איתו יגדלו ילדים. הן לא מדמיינות שימים בודדים לאחר שיכרעו ללדת, לפעמים עוד בעודן בהריון, ידפוק בדלתן שליח עם מעטפה מעורך דין. הן לא מעלות על דעתן שמיד לאחר הלידה יתרחש הסיוט הגדול ביותר שלהן, הליך משפטי סבוך ועקוב בדם שנועד לקחת מהן את פרי בטנן.
מסתבר שהבעיה המהותית מולה אנו מתמודדות בישראל היא גברים רבים המעוניינים להביא לעולם ילד שימשיך את דרכם, מכניסים להיריון אשה שנתפסת בעינהם כצייתנית או חלשה מהם, לפעמים גם חלשה כלכלית, מתוך הנחה כי אותה אשה לא תוכל להלחם בהם כשהם מגובים בדרך כלל בצבא משפחתם, ובעורכי דין.
לקראת הלידה כשברור שזוגיות כבר לא תתקיים, אותם הגברים כבר מכינים את הקרקע בנסיון להחתים על הסכמים הזויים, התחייבות שלא לתבוע מזונות, קביעת מרכז חיים בעיר שבה גר האב והם שולפים את האיומים: ״משמורת משותפת" בכסות ליבראלית של חלוקה שווה של הורות או טענות על חוסר מסוגלות כלכלית של האם לעומתם.
לקוחה אחת אותה אני מייצגת נכנסה להריון על ידי גבר שרצה ילד. אותו הגבר סיפר לה שהוא עקר. אחרת נכנסה להריון מגבר שהסתיר עבר פסיכיאטרי מפואר שכלל נסיונות אובדניים ואשפוזים, אחרת נכנסה להריון מגבר שסיפר לה כי הוא רוצה להתחתן וכשילדה את התינוק, היא קיבלה מעטפה ביום בהיר אחד כאילו שבוע לפני כן הוא לא ישן איתה באותה המיטה. אלו רק חלק קטן.
אני לא יכולה להתעלם מהתחושה כי מימוש זכותם של גברים רבים להורות הפך להיות מסע צלב על חשבון נשים שרחמן נתפס כמוצר צריכה בסיסי. רחם זה לא מוצר וגם לא איבר להשכרה. האם נראה פסיקות אמיצות שיתייחסו להתנהגות הזו של גניבת רחם?. כשגבר מכניס אשה להריון באמתלות וסיפורים ואח"כ משתמש בביטול חזקת הגיל הרך כדי לקחת את אותו הילד, נוצרת תחושה קשה של שימוש פסול בליבראליות וחזרה לנקודת ההתחלה - משטור הרחם.
הכותבת היא עו"ד לענייני משפחה ומומחית לאלימות במשפחה