שני התחקירים ששודרו על שי אביטל - אצל חיים אתגר וגיא לרר - אמנם הפכו לרגע למעין קרב בין שתי תוכניות תחקיר ובין שני ערוצים מתחרים, אבל הייתה להם מטרה אחת, לחשוף את מעשיו של סוכן הדוגמניות המצליח והכוחני שהטריד ותקף עשרות נערות ונשים. המטרה הושגה. התחקירים היו לא פשוטים לצפייה וגרפיים באופן שאפשר להתווכח לגבי נחיצותו, אבל רוב הנשים היו מטושטשות פנים וקול באופן שהגן על זהותן ושיטת הפעולה של אביטל התבררה כפשוטה וסדרתית: להבטיח חלום, לקחת אליו הביתה, לתקוף. קלישאת סוכן הדוגמנות הפרדטורי של הניינטיז שהחזיקה מעמד שני עשורים יותר מדי.
אחד האפקטים של התחקיר הזה הוא סערת רשת שמתחוללת מאז, מאלו שקורות בעיקר באינסטגרם וכוללות לא מעט סלבס בדרגות שונות שמעלים סטוריז זועמים (= אני אקטיביסט ואכפת לי) ומתלוננים על כך שהמיוצגות והדוגמניות שחתומות אצל אביטל לא הגיבו על התחקיר. כולם העלו דרישה גורפת, אלימה כמעט, לגינוי מצידן. והגינוי הגיע - ביממה שלאחר שידור התחקיר, טיילור מלכוב, נטע אלחמיסטר וקורל סימנוביץ' פרשו מהסוכנות שלו, ואסתי גינזבורג העלתה פוסט שבו הבהירה שהיא תומכת במתלוננות ושהיא כבר לא מיוצגת שלו מעל לשנה.
אבל עד שהן העלו את הפוסט המיוחל (מה שאגב, לא לקח כל כך הרבה זמן) הן חטפו ביקורת על כך שהן לא מגיבות ואילו לאחר שהעלו אותו, צצו טענות כי ידעו על מעשיו לאורך כל הזמן. איכשהו מה שיצא משידור התחקירים האלו, מלבד עזיבה בהולה של שי אביטל את ישראל, זה שהמיוצגות שלו חוטפות שיימינג.
בהערת אגב - זה מזכיר קצת את האובססיה לתגובה של גל גדות בזמן המבצע הצבאי האחרון. אנשים חייבים את הגינוי, את העמידה המיידית והמוחלטת של דמויות ציבוריות בצד מסוים כדי להחליט אם הם טובים או רעים. ומעבר לעובדה שלפעמים צריך לתת לאנשים שניה לנשום, גם לא כדאי להפוך את עמדות הלוויין האלו לדבר עצמו. זה לא רק נודניקי ועדרי, זה גם פשוט לא כזה חשוב.
נחזור לשי אביטל. ביממה האחרונה טום אביב, סמיון, עמרי בן נתן ודוגמניות שונות דוהרים על סטוריז שמקבלים ריפוסטים ב"ישראל בידור", ובהם הם פונים נגד המיוצגות. ושוב, איכשהו, כל השיח מתמקד בנשים. למה הן לא סיפרו לפני, למה הן לא גינו בזמן, עיוות מוחלט של השיח שהפך להיות סביבן, למרות שיש בו אשם אחד והוא מאוד מובהק - גבר שפגע לכאורה בהמון נשים. זה מרגיש כאילו מישהו כבר הבין איכשהו שהאשמת קרבן היא לא סבבה אז בוחרים להאשים את כל היתר, אלו שמסביב לקורבנות, העיקר שתמיד איזו אישה תהיה בסביבה כדי לחטוף.
עכשיו, ההאשמות נגד אביטל הן באמת לא דבר חדש, כולל כתבה במגזין מאקו מלפני מספר שנים ופוסט פייסבוק שחשף לראשונה את התלונות נגדו. ועדיין, איך זה שדווקא המיוצגות שלו הן אלו שצריך לתקוף כרגע? איך הסטנדרט המוסרי הגבוה מושלך בלעדית עליהן, בזמן שתלונות נגדו נסגרו ושותפים עסקיים מוכרים שלו היו שם לכל אורך הדרך ואיש לא מוציא נגדם מילה? הרי אינספור מנגנונים אפשרו את העוול המתמשך הזה, אף אחד מהם לא קשור לדוגמניות הצעירות שיוצגו אצלו.
לצאת נגד אדם חזק זה מפחיד, כל מי שעושה את זה היא אמיצה. לאורך ההיסטוריה אנשים כמו אביטל המשיכו במעשים שלהם שנים, לעתים גם עשורים, עד שהם נחשפו והוקעו. זה נכון לגבי איבגי והארווי וויינשטיין ועוד המון. למעשה, ככה זה עובד בדרך כלל - אדם כוחני וחזק פוגע עד שמצטברות עדויות, עד שמצטבר אומץ, עד שהאקלים החברתי משתנה. תחקיר על שי אביטל, או שניים מהם, לא היו מתאפשרים אילולא מי טו, ממש כמו עשרות תחקירים אחרים על תוקפים מיניים.
העובדה שברור לכולם שכל הדוגמניות של אביטל צריכות להתייצב לצד הנפגעות היא שינוי תפיסתי נכון ומדהים וגם העובדה שהן קמו ועשו זאת, בין אם באופן אותנטי או בגלל לחץ ציבורי. כך או כך, קל זה בטוח לא היה. זה מפחיד וזה קשה, אבל הן עשו את זה. זה לא הופך אותן לקדושות וכן, יש מצב שחלקן שמעו על ההתנהגות שלו (ומי יודע אם היא לא הופנתה גם אליהן), אבל אפשר לרדת להן קצת מהגב. יש פה אשם אחד, כבר יש על מי לכעוס, לכל היתר אפשר להניח.