מכינת גל היא מכינה קדם צבאית שמיועדת לנוער מהפריפריה החברתית, לפחות שליש מהלומדים בה ומבוגריה הם בני ובנות העדה האתיופית. בימים האחרונים, בעקבות המחאה שהתעוררה, אספו במכינה סיפורים אישיים של בוגרי המכינה על שיטור יתר ואפליה גזענית כדי לשפוך אור על החוויה היומיומית של צעירות וצעירים אתיופים במדינת ישראל.

"אנחנו שומעים מהבוגרים שלנו הרבה על האפליה והגזענות", מספרת ל-mako אחינעם, מנהלת שלוחה של המכינה, "לא סיפורים שמישהו נהרג - אלא על הגזענות והאפליה היומיומיות. זה לא רק מקרי הקצה - להיות אתיופי בישראל זו התמודדות יומיומית".

"ההשפלה, הכאב והכעס עטפו את גופי"

"עבדתי בתור מוכרת בחנות נעליים. המקרה התרחש כשכל עובדי החנות היו עסוקים עם הלקוחות מלבדי. קונה אחת לא קיבלה שירות אז פניתי אליה והצעתי לה את עזרתי כדי שהיא תקבל את השירות המגיע לה. משום מה היא בחרה להתעלם ממני, בהתחלה לא הבנתי למה. היא ביקשה מבעל החנות שהיה בקרבת מקום שהעובדים האחרים יטפלו בה. ביקשתי מהלקוחה להסביר לי מה בדיוק הבעיה בי ולמה היא מתנהגת בצורה כזו, אבל שוב - מבחינתה אני אוויר.

לשמחתי, בעל החנות הבין את המצב. הוא הציב בפני הקונה אולטימטום: או שהיא תקבל את השירות ממני או שהיא תעזוב את החנות. היא בחרה לעזוב. מפתיע? לא אותי. כל מי שהיה בחנות בזמן האירוע היה מופתע למדי, הם זרקו לעברי מספר מילים, אך מרוב כל התחושות שצפו בי לא הייתי מסוגלת לשמוע דבר. ההשפלה, הכאב והכעס עטפו את גופי באותם רגעים".

(ד', בוגרת המכינה) 

"הניידת המשיכה לעקוב אחרינו עד שהגעתי הביתה"

"לפני כשנתיים לאחר בילוי עם חברים, אחד מחבריי (אתיופי) ליווה אותי לביתי. במהלך הדרך עברה ניידת משטרה שעצרה סמוך אלינו. מתוך הניידת יצא שוטר ובלי שום סיבה הגיונית ביקש מחברי להזדהות ולהוציא את כל מה שיש לו בכיסים (כלפיי לא הופנתה שום דרישה כזאת). לאחר מכן תחקר אותי שוב ושוב שהכל בסדר ושחלילה אני לא נמצאת תחת איום או סכנה, כאילו אני נמצאת עכשיו עם עבריין. לאחר שחזרתי על כך כמה וכמה פעמים ולאחר שהבעתי את הכעס שלי על ההתנהגות הגזענית של השוטר, הוא שיחרר אותנו להמשך דרכנו. אבל הסיפור לא נגמר בזה, הניידת המשיכה לעקוב אחרינו כמעט עד שהגענו לביתי.

תארו לכם איזו השפלה זו הייתה עבורו, וכמה גם אני הצטערתי בשבילו באותו רגע שהוא צריך לעבור את הסיטואציה הזאת. וכנראה שלא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה".

(מאיה פלטר, בוגרת מחזור ה' מכינת גל) 

"הואשמתי בניסיון גניבה רק בגלל הצבע שלי"

"רגע לפני חזרתנו לבסיס נחל עוז שבעוטף עזה, החלטתי ללכת עם חברי לשופרסל שבשדרות. באזור הקופה אבד לי החוגר, חבריי והקופאים עזרו לי לחפש ותוך כדי החיפוש הזזתי את המוצרים שהיו על שולחן הקופאית ובטעות הוזז טלפון של אזרחית. אותה אזרחית האשימה אותי בניסיון גניבה, התחילה להתלהם עליי ולהשמיץ אותי ואת העדה שלי למרות שהייתי על מדים כלוחם בצנחנים. למרות ההסבר של מנהל הסניף וחבריי לצנחנים היא המשיכה להטיח האשמות ולקלל כאילו הייתי האויב שלה".

(מנדפרו אייטגב, בוגר מחזור ז') 

"השוטר אמר לי 'מה אתם מפגרים? עוד שנייה יריתי בכם'"

"בגיל 14-13 אני ועוד שלושה חברים שלי, כמובן אתיופים, ישבנו ולא עשינו דבר לאיש. לא מזיקים לאף אחד מדברים בינינו בחניה, צוחקים... פתאום, מגיע רכב לבן ואנחנו בתוך החניה חשבנו שהוא מעוניין לחנות. זזנו לצדדים ומתוך הרכבת יצאו ארבעה סמויים שלופים עם אקדחים וצעקו לנו לעצור. אחד מהם אמר 'מה אתם מפגרים? עוד שנייה יריתי בכם'.

היה לי עוד מקרה שישבנו מתחת לבית שלי. לא עשינו רעש לא כלום, צחקנו בינינו. באו אלינו יחידת האופנוענים של היס"מ התחילו לתשאל אותנו ולהריח את כוסות המים שהיו לנו. הם ראו שיש לנו בקבוק מים גדול ובכל זאת בחרו לבוא עלינו על כלום וגרמו לנו להוציא תעודות זהות".

(אברהם, בוגר מחזור י"א) 

"תחזרו לאפריקה, זו לא המדינה שלכם"

"לפני חמש שנים בערך, אחרי טיול במכינה, נסעתי עם חבריי מהמכינה ווסיהון, יוסף ומנדה ברכבת. ישבנו שלושתנו ביחד ברכבת ומנדה שם רגליים על המושב. לקרון הרכבת נכנס אדם זקן עם המטפלת שלו וביקש ממנדה להוריד את הרגליים מהמושב. מנדה נענה לבקשתו ומיד לאחר מכן אותו אדם התיישב והחל לגנות את התנהגותו ולומר לו שהם צריכים לחזור לאפריקה כי פה זו לא המדינה שלהם. רתחתי מעצבים וכמעט בכיתי, הגבתי לאותו האדם ושני חבריי צחקו ולא הגיבו לו. כששאלתי למה, הם השיבו שהם רגילים לאמירות מהסוג הזה. הייתי בהלם שזה המצב, הבנתי כמה המצב חמור".

(שי כהן, בוגרת מחזור ז') 

"אתם רק עושים פה בלגן"

"נכנסנו אני וחבר שלי ממוצא אתיופי למונית, כשהוא סיים סיגריה לפני שהוא נכנס. נהג המונית אמר לו בזלזול 'זרוק ת'סיגריה, אתם רק עושים פה בלגן'. הייתי בשוק. מה הוא כבר עשה? סיים סיגריה? מה זה 'אתם עושים בלגן'? מה זו ההכללה הזו? די לגזענות. היום זה כלפי האתיופים, מחר זה כלפי שכבה אחרת בחברה. עד מתי?"

(ישראל פרידלנדר, בוגר מחזור ז') 

"השומרים חשבו שבאתי על תקן מנקה"

"כשהייתי בכיתה ג' קרה מקרה שזרקו אבן לאחד הבתים, בגלל שהבית הוא בדרך לשכונה שלנו, האתיופים, לקחו את כל האתיופים בבית הספר היסודי ועשו לנו שיחת נזיפה. בסוף הסתבר שאף אחד מאיתנו לא אשם ושבכלל ילד ממוצא אחר זרק את האבן.

לקראת סוף השנה השנייה בלימודי הנדסה רפואית, הלכתי לריאיון עבודה בחברת הייטק. כשחיפשתי את מקום הריאיון, במקום לכוון אותי לשם, השומרים שאלו אותי אם אני אחד המנקים. השבתי שהגעתי לריאיון למשרת מהנדס".

(אביאל אליהו, בוגר מחזור ז') 

"רק רצינו לשבת לשתות בירה אחרי הפסח"

"בצאת חג הפסח באזור השעה 20:00 בערב אני ודודה שלי התיישבנו לדבר באחד הפארקים הציבוריים בפולג שבנתניה, ושתינו בירה 300 מ"ל כי התגעגענו לחמץ. שני שוטרים הגיעו למקום ואמרו שקיבלו קריאות על רעש. פנינו בנועם לאותם שוטרים ואמרנו שאנחנו רק יושבים ומדברים ואם צריך נשפוך גם את הבירה הקטנה. אותו שוטר כאילו לא שמע ואמר שיש לנו חמש דקות לקום וללכת. כעסתי כל כך אך דודתי שכנעה אותי שהם יותר חזקים מצדק ומהיגיון ובוא פשוט נלך. הלכנו מאוכזבים מזה שאין לנו את היכולת לשבת בחוץ".

(מנדפרו אייטגב, בוגר מחזור ז') 

"פתחו לו תיק על תקיפת שוטר למרות שהוא לא עשה כלום"

"לפני שנתיים וחצי, בן דוד שלי שהיום הוא בן 17 ישב באזור קטן עם ספסלים ליד בנק עם חברים שלו. אחד השכנים באזור ראה אותם ואיכשהו הסיק מכך שכנראה הם מנסים לשדוד את הבנק וצעק עליהם שהוא יזמין משטרה. כשהשוטרים הגיעו הם ישר תפסו את בן דודי בלי לשאול שאלות והשתמשו באלימות בלי שבן דודי וחברים שלו הבינו מה קורה. השוטרים תקפו אותם למרות שהיו קטינים ולא הזיקו לאף אחד. עכשיו לבן דוד שלי יש תיק במשטרה על תקיפת שוטר למרות שלא תקף את השוטר באותו אירוע". 

(אדווה, בוגרת מחזור י"א) 

"תוכיח שאתה לא עובד זר"

"אחרי זמן רב שלא נפגשנו, אני וחברים מהמכינה ישבנו לעשות מדורה בפארק הגיאולוגי בקריית שמונה. כשסיימנו עלינו לרכב והתחלנו בנסיעה חזרה הביתה. ניידת משטרה הגיעה, כנראה כחלק מסיור שגרתי, ועצרה אותנו לוודא שאני לא נוהגת בשכרות. הם הסתכלו על הנוסעים ברכב וכשראו שבמושב האחורי יושב בחור אתיופי הם ביקשו רק ממנו תעודת זהות. כששאלנו למה רק הוא מתבקש להציג תעודת זהות השוטר ענה: 'כדי לוודא שהוא לא עובד זר'. הייתי בהלם, זו הפעם הראשונה שנתקלתי במצב מהסוג הזה. מאז אני רק ממשיכה לשמוע על סיפורים שונים מהחניכים והחברים שלי".

(פלג הורוביץ, בוגרת מחזור ב') 

מכינת גל היא מכינה קדם צבאית של עמותת מרכז מעשה ותנועת אחריי

הביאה לכתב: ליאת בר סתו