הצצה לביתה של דפנה בר אל, שמתהדר במטבח ורדרד ומתקתק שנראה כאילו בית הברביות שלנו בלע סטרואידים, עלולה לגרום לכן לחשוב שבדירה התל אביבית מתגוררת אישה של פעם. אך בית הבובות של הצלמת, המאפרת ומעצבת השיער הוא מגרש המשחקים של נשים מודרניות בעלות מודעות פמיניסטית והרבה הומור, שרוצות את הצילומים שלהן קצת אחרת. אנחנו נחשפנו אליה כשחברה טובה החליטה לפנק את עצמה ביום צילומי פינאפ, והתמונות ששוגרו לוואצאפ שלנו הפילו לנו את הלסת וגרמו לנו להוריד מקנאה. אבל אנחנו מפרגנות, אז בחרנו לחשוף גם אתכן לתופעה.
הטייטל הרשמי של בר אל, 29, הוא מאפרת ומעצבת שיער לכלות, אך עם הזמן היא החליטה להפוך את חיבתה היתרה לשנות החמישים, ולעשות להן ריקליימינג, כלומר להפוך את צילומי התקופה הסקסיסטית ההיא, שבה נשים יצאו מהבית בעיקר כפוסטר למוסך המקומי, לאקט מעצים ומרים. "אני מתחברת ללייפסטייל של שנות החמישים, חוץ מהחלק של המיזוגניה" היא מספרת; "תמיד נמשכתי לאסתטיקה הזו, לבנות האלה, אבל לא ידעתי שיש לזה שם. תמיד התאפרתי בסגנון פיפיטיז, וגם את השיער שלי העדפתי בסגנון הזה, עם רולים בשיער. התחלתי לעבוד עם nox, מותג אופנה אלטרנטיבית שעושים הרבה אופנת פיפטיז. לפני חמש שנים הצעתי להפיק להם צילומים בסגנון, ולפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה לעשות את זה באופן עצמאי ויצרתי חבילה שכוללת איפור, עיצוב שיער, סטיילינג וצילום בסגנון פיפטיז, הכל אצלי בסלון. אנחנו בוחרות שני לוקים – למשל לוק חמוד ולוק יותר קשוח ואפל, ואני עושה הכל – מהאיפור ועד הצילום. בסוף היום, שאורך כשש שעות, את מקבלת את כל התמונות, פלוס שמונה תמונות שערוכות בפוטושופ".
זו העצמה נשית מבחינתך?
"לחלוטין. זה גורם לאישה להרגיש יפה, חזקה, מועצמת. זה משהו שנשאר איתך, את מרגישה שאת יכולה להיראות כמו שלט חוצות".
מה פמיניסטי בזה?
"אישה שבוחרת להצטלם במלוא הדרה מתוך בחירה מודעת, כשזו לא העבודה שלה או הפרנסה שלה, והיא לא מתכתבת באופן מוחלט עם מודל היופי העכשווי, זה אקט פמיניסטי לדעתי. ומבחינתי – כל דבר שאני עושה הוא פמיניסטי".
אבל למה דווקא לצלם נשים כנערות פין אפ? בכל זאת מדובר בז'אנר מאוד מחפצן ששירת גברים.
שנות ה-50 זו תקופה שאמנם נתפסת בעינינו היום כשוביניסטית במבט רטרוספקטיבי, אבל אם מסתכלים על העשור הזה והעשורים שסובבים אותו, נגלה בעצם שהיה שם שינוי מאסיבי בתפיסה של זכויות האישה ובאופן שנשים תפסו את עצמן ואת מה שמגיע להן להיות, הרבה יותר מבעשורים הקודמים. יש לנו משם אימג׳ים איקונים בפמיניזם, למשל ה-"Yes we can". ובאמת, פעם באמת פין אפ היה "To pin up" – גבר היה גוזר את התמונה מהמגזין ותולה אותה בלוקר. אבל הצילומים האלה מתעסקים בך - לא בבגד שאת לובשת. לוק פינאפי הוא מבחינתי זרם בפמיניזם שאני מתחברת אליו. אני לא חושבת שפמיניזם אומר להיות לא נשי, ואני לא חושבת שנשיות מורידה מרמת הפמיניזם שלך. פינאפ יכול להיות פמיניסטי כשהוא מוכר את מי שאת - מקועקעת, שמנה או רזה. הצילום הזה הוא לא בשביל גברים, אלא קודם כל בשביל עצמך. אופנה ואיפור זה בשביל עצמך. רק גברים חושבים שזה בשבילם".
ובכל זאת, מרבית הצילומים מתקיימים אצלך הם במטבח.
״זה עניין של אטיטיוד. את מצטלמת במטבח בפוזה שמזכירה את הפיפטיז מתוך החלטה מודעת, יש בזה משהו ציני".
אז בעצם זה הפוך על הפוך?
״כן. אני לא חושבת שתגיעי להצטלם בדבר הנישתי הזה אם ככה החיים שלך נראים. וגם אם את עקרת בית שרק משקיעה בבעל ובילדים - כנראה שבאת ליום הצילום הזה כדי להעצים את עצמך. וחוצמזה, צריך לזכור שבז'אנר הזה יש הרבה הומור, הכל נעשה עם קריצה ובאופן פארודי. להצטלם בדמות הזו זה לגמרי משחק כיפי ושובב".
מי הקהל שלך?
"הקהל ממש מגוון. צעירות ומבוגרות כאחת. יש לי גם לקוחה בת 60 פלוס שהיתה ביום צילום, וכבר סגרה אצלי יום נוסף. הרבה מגיעות אלי כמתנת יום הולדת לעצמן. הסגנון הזה מחמיא לכולן, כי הוא מחמיא להמון ולהרבה מאוד סוגים של יופי. זה ז'אנר שחוגג שוני וייחודיות".
מה גילית על נשים בעקבות הצילומים האלה?
״שהביישניות מאוד מפתיעות. בגלל שזה מאוד תחפושתי, וזה לא איפור טבעי, אז זה נורא משחרר".
אז האיפור משחרר אותנו?
"כפמיניסטית אני חושבת שמראה הוא חשוב - זה נכנס מבחוץ פנימה. אני מתאפרת כל יום כי אני מרגישה שזה נותן לי כוח, סמכותיות ואסרטיביות שאני לא מרגישה בלי איפור. זה לאו דווקא אומר שאני מרגישה רע בלי איפור, זה אומר שאני מרגישה הרבה יותר כוחנית עם איפור. חשוב לי להרגיש שבמרחב הציבורי אני לא מחביאה או מקטינה את עצמי".
1,800 שקלים ליום צילום, יצירת קשר באתר של דפנה