נגה טל (צילום: צילום פרטי)
"מגיל חמש חוויתי נגיעות אסורות משני האחים שלי". נגה טל | צילום: צילום פרטי

"גדלתי במשפחה חרדית ומגיל חמש חוויתי נגיעות אסורות משני האחים שלי, אחד מהם היה נכנס אליי לחדר בלילה, בזמן שכולם ישנים, הייתי קפואה ומעמידה פנים שאני ישנה והוא היה נוגע בי ועושה בי כרצונו ולמחרת היה מעמיד פנים שהכל כרגיל. בגיל 15 עברתי אונס מטלטל על ידי איש זר שלקח ממני בצורה אכזרית את הבתולים ואת התמימות האחרונה שנשארה בי. בגיל 15 אבא שלי, עצמי ובשרי החל לפגוע בי מינית. אבא, למה לימדת אותי שהאנשים הכי קרובים אלינו יכולים לפגוע בנו בצורה הכי אכזרית שיש?". את העדות המצמררת הזו, השייכת לנגה טל, בת 32 מרמת גן, הקריאה חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) במסגרת אירוע מיוחד שהתקיים בכנסת לציון שלוש שנים ל-#MeToo, במהלכו הוקראו במליאה עדויות של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית על ידי חברות וחברי כנסת.

הנפגעות שעדותן נשמעה נכחו במשכן בעת הנאומים ובתום המליאה נפגשו עם חברי הכנסת שנשאו את דברן. בין חברי הכנסת שהביאו את הדברים: יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה עודד פורר (ישראל ביתנו), אתי עטיה (הליכוד), רם שפע (כחול-לבן), תמר זנברג (מר"צ), מיקי חיימוביץ' (כחול-לבן), יוראי להב הרצנו (יש עתיד) ואורלי פרומן (תל"ם).

עדות נוספת היא עדותה של הדר שגיא, בת 29 מתל אביב, שנקראה על ידי ח"כ רם שפע (כחול לבן): "הייתי בת 23, פליטת הציונות הדתית, האמנתי באהבה ובאיחוד נשמות, חיכיתי לנישואין. הכרתי אותו בפאב השכונתי, חבר של חברים, הוא לא היה כמו השאר. אדיב, מכבד, בן 30, כבר לא ילד. הייתי בטוחה שהוא האחד. בחודשיים הראשונים הוא היה מכבד, בחודש השלישי הוא כבר התחיל לנדנד. רק תורידי את התחתונים, אני נשבע, אני לא עושה כלום. ביום שישי אחד חזרנו מהפאב, נפלנו למיטה תוך כדי נשיקות ומזמוזים וברקע הוא אומר לי שוב 'רק תורידי את התחתונים, אני נשבע אני לא עושה כלום'. התעוררתי מערפול חושים עם תחושה בגוף שאני לא מכירה. הוא בתוכי. צעקתי עליו 'מה אתה עושה?', הוא יצא ואמר 'מה? את מדברת כאילו אנסתי אותך'".

הדר שגיא  (צילום: צילום פרטי)
"רק תורידי את התחתונים, אני נשבע אני לא עושה כלום". הדר שגיא | צילום: צילום פרטי

"הוא היה החבר שלי, חייל בלונדיני עם עיניים ירוקות ביחידה קרבית מובחרת. מי היה מאמין לי שהבחור שאהבתי כל כך אנס אותי?"

את האירוע יזמו בשיתוף פעולה הלובי למלחמה באלימות מינית ושדולת הנשים בישראל. "בצל הקורונה, כאשר נושאים חברתיים בוערים נדחקים לשוליים, אנחנו סבורות שהמאבק בהטרדות ותקיפות מיניות רלוונטי יותר מתמיד", מסרו מטעם הארגונים המארגנים, "האירוע בכנסת הוא הזדמנות עבורנו להזכיר לנבחרי הציבור ולממשלה לעמוד בהתחייבויותיהם לתקצוב מלא לתכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים".

עדותה של גליה אנג'ל, סטודנטית וסגנית יו"ר הלובי למלחמה באלימות מינית מתל אביב, נקראה על ידי ח"כ אתי עטיה: "לא התלוננתי – כי מי היה מאמין לי? הוא היה החבר שלי אחרי הצבא. בן טובים ממשפחה אמידה מאוד. חייל בלונדיני עם עיניים ירוקות ביחידה קרבית מובחרת. אני הגעתי ממשפחה חסרת אמצעים. מי היה מאמין לי שהבחור שאהבתי כל כך, אנס אותי בדירה של אבא שלו אחרי חגיגת יום ההולדת שארגנתי לו? במשך חמש שנים הלילה הזה היה חור שחור בתוך הראש שלי. כאילו זה לא קרה. היום אני זוכרת רק שהתעוררתי מזה באמצע הלילה, ששאלתי אותו מה הוא עושה, שהוא הצמיד אותי עם הידיים למיטה ולא יכולתי לזוז, שביקשתי ממנו לעצור, שהוא לא ענה, שהלכתי להתקלח לפנות בוקר ושהתנגבתי במגבת ידיים משומשת. כשאני רואה את היחס שמקבלות נפגעות אחרות, עם סיפורים מובהקים בהרבה משלי, אני מבינה שאף אחד לא היה מאמין לי. אז לא התלוננתי".

"אנחנו מתייצבות היום בכנסת, בפנים גלויות, במטרה להבהיר לכל אחת ואחד שאין במה להתבייש ולשדר מכאן מסר חד משמעי: נפגעות ונפגעים מעתה והלאה יהיו חלק ממוקדי קבלת ההחלטות, קולם ישמע", אומרת יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית ואחת הנפגעות שעדותן תוקרא במליאה, "הלובי למלחמה באלימות מינית יפעל ללא הפסק עד שתהיה רפורמה כוללת ביחס לטיפול באלימות מינית במדינת ישראל. אנו נשתף פעולה עם כל סיעה, עם כל מפלגה, עם כל ח"כ במטרה להביא לשינוי מהשורש. נמשיך לפעול ללא לאות להנגשת טיפול חירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ברחבי הארץ; לפעול לקידום כתיבת הנוהל לטיפול חירום בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית; לפעול כדי שיאספו כל הראיות הפורנזיות הנדרשות להרשעת תוקפים ולהחמרת הענישה שלהם".

יעל שרר (צילום: עופר קידר)
"אדבר בפנים גלויות ובלי בושה. שהוא יתבייש". יעל שרר | צילום: עופר קידר

עדותה של שרר עצמה נקראה על ידי ח"כ מיקי חיימוביץ': "היום ה-13 באוקטובר, זה יום ההולדת של אבא שלי ד"ר משה שרר. בגלל שאבא שלי הורשע במה שנקרא 'מעשים מגונים בבן משפחה' אפשר להגיד את השם שלו. בגלל שאני עתרתי כנגד המדינה אני יכולה להגיד את השם שלי: אני יעל שרר, אבא שלי פגע בי מינית. בבית המשפט קראו לי 'המתלוננת', הרווחה קראה לי 'הקורבן', בעיתון קראו לי 'הקטינה', בבית החולים שלוותה קראו לי 'הפרעת אישיות גבולית', 'אנורקסיה' ו'ניסיון התאבדות'. אבל אני לא מתה. ואני לא צריכה שידביקו לי תוויות, יש לי קול ויש לי פנים. מה שיש לי לומר אני אגיד בעצמי בפנים גלויות ובלי בושה. שהוא יתבייש. אני אדבר בשביל כל מי שעדיין לא יכולים. כי אני עדיין כאן ואני אדבר על מה שאבא שלי עשה לי ועל מה שאבאים עדיין עושים לבנות שלהם גם היום. עד שתקשיבו".