לפני כשנתיים נפתח מימון המונים לפרויקט מסקרן: פתיחה של בית בושת בקליפורניה, בו רובוטים יעניקו שירותי מין – בהסכמה בלבד. מכיוון שהבינה המלאכותית מאפשרת לרובוטים אינטראקציה, הכוונה הייתה לאפשר ללקוחות ״לפלרטט״ עם הרובוטים ולמצוא חן בעיניהם לפני שהם ניגשים לחדר פרטי. באופן שאינו מפתיע, הפרויקט נסגר לאחר שהצליח לגייס רק אחוז אחד מסכום המטרה.
בתי בושת ספורים בהם עובדים רובוטים במקום נשים כבר קיימים היום בטורונטו, בברצלונה ובמוסקבה, אבל בכולם הלקוח מגיע, עושה מה שעושה, משלם ומסתלק – בלי לבקש רשות מהרובוט, שהרי מדובר בבובה ולא בבן אדם עם רגשות. אלא שליחסים בין גברים לרובוטי-סקס, שהם השלב האבולוציוני המתבקש הבא של בובות-מין, יש השלכות מרחיקות לכת גם על היחסים בין גברים לבין נשים בשר ודם.
הדיון המוסרי בעד ונגד רובוטי סקס לא זכה ליותר מדי התייחסות במהלך 2020, מסיבות מובנות - העולם כולו היה עסוק במגפה גלובלית. אבל דווקא הבדידות שהולכת וגדלה מציתה מחדש את הדיון בתחום, שהתקדם בקצב מסחרר בשנים האחרונות. ב-2015 נוסד ״הקמפיין נגד רובוטי סקס״, ארגון שמזהיר נגד ההשלכות השליליות של התעשייה המתפתחת הזאת, והנה בימים אלה ממש אנחנו חוזים בהתגשמות כל נבואות הזעם של הארגון: רובוטי סקס הופכים לפופולריים מאי פעם.
השימוש ברובוטים במקום בנשים הוא מוסרי יותר על פני השטח, כיוון שהוא מעביר את היחס הנצלני או האלים מנשים בשר ודם למכונות. אבל דווקא בגלל שהמכונות סטטיות ולא יכולות להתנגד, החשש של המתנגדים הוא שמערכות יחסים מיניות איתם יעוותו אצל המשתמשים את התפיסה שלהם לגבי הקשר בין גברים לנשים. אינטראקציה עם רובוט שלא מסוגל להתנגד, אומרים בארגון, רק תחזק את הדה-הומניזציה שעושים לנשים ותגביר את התפיסה שלהן כאובייקטים לצריכה עבור גברים.
במקור, תוכננו הרובוטים כ-Companion Robots, כלומר בני לוויה שאמורים להפיג בדידות. אבל הרובוטים עברו שינוי בתפיסה ונעשו למה שהם היום כשהתברר (ולא במפתיע) שהשוק העיקרי שלהם הוא של גברים שמבקשים לאונן בתוכם. כיום ניתן למצוא בשוק רובוטים שמתוכנתים להתנגד וליצור חוויה של אונס, וחלקם מעוצבים כך שיידמו לילדים או ילדות. הדילמה המוסרית עצומה: האם הרובוטים האלה יהוו תחליף עבור עברייני מין ופדופילים וימנעו מהם לפגוע באנשים, או שהם רק יחזקו אצלם את תחושת הלגיטימציה למעשיהם ובכך יפריעו לפוטנציאל שלהם להחלים ולהשתלב בחברה?