״תגידו בנות הזדקנתי?״ פותחת חברתנו חסרת הביטחון. השימוש במילה ״בנות״ כדי לתאר קבוצת נשים כבר כל כך נפוץ שאפשר להבליג (אבל בינינו, האם אי פעם ראיתן מלצר פונה לקבוצת גברים בתואר "בנים"? נקודה למחשבה).
חברתה המתולתלת כמובן עוקצת אותה, "את צריכה משהו". ככה זה אצלנו הבנות, לא יודעות לפרגן. אבל דווקא החברה הנוספת, שמנידה ראשה לשלילה, מיד מואשמת במרמה. ״אל תעשי לי אהה", אומרת חסרת הביטחון, "את כולך מפוצצת בוטוקס״.
נניח לרגע שכן, מה לא בסדר בזה? מצד אחד את נדרשת להיות נטולת קמטים, אבל מצד שני בוטוקס וניתוחים פלסטיים מעוררים קונוטציה שלילית. הם מזוהים עם שטחיות, שלא נאמר עממיות, והרי חבורת הגיבורות האליטיסטיות שלנו זקוקה לפתרון קסם, כזה שיגרום להן להרגיש יפות אבל גם לא-שטחיות. מדהים עד כמה שזה מעוות.
אם פלסטיקה היא מחוץ לתחום, מה הפתרון? זה חייב, הרי, להיות קסם!
״חלב אם״ - חה חה.
״חלב אב״ - הו הו.
וגולת הכותרת – ״זרע של קרנפים״.
בחילופי הדברים הפסאודו-שנונים האלו, המסר שמנסים המפרסמים להעביר לנו הוא: ״נשים מטופשות, אל תתפתו לתרופות סבתא. לנו הפתרון המדעי והרציונלי!״.
אך האם באמת היה צורך ליצור דימוי כל כך גס בשביל להעביר את המסר? אישה שמורחת כמויות אדירות של זרע קרנף על הפנים שלה? מישהו מאמין שאנחנו עד כדי כך נואשות? ואם זה אמנם כך, מישהו חושב שיש בזה משהו מצחיק?
העיסוק של נשים במראה חיצוני הוא לא בחירה, הוא כפייה. מגיל צעיר מופעל עלינו לחץ חברתי עצום להיות ״יפות״ והוא מכרסם בביטחון העצמי שלנו ללא הרף ולא פעם מוביל להפרעות אכילה והתנהגויות הרסניות אחרות.
״מה היא מסתירה מאיתנו האישה נחש הזו?״ תוהות החברות. לא ייתכן שהיא דוברת אמת! על הדרך הן גם נכנסות באמא של הנאשמת. אני משערת שהשחקנית היא בסביבות גיל 35. ומכאן שאמא שלה לקראת שנות השישים לחייה, אולי כבר סבתא. אבל אפילו לסבתא אין נחת. אל תשכחי לאיזה קבוצה את שייכת – קבוצת הבנות! מצופה ממך להיראות צעירה וחלקה, אחרת מה את אם לא ״צימוק בהתקף חרדה״.
״יו איזה ביץ׳!״ תוקפת חברתנו נטולת הקמטים, ועל הדרך מתבלת את הפרסומת בעוד סלנג מיזוגיני. ומה עולה מזה? שנשים (סליחה, בנות!) הן רק כביכול חברות, אך בסתר הן קנאיות ונמצאות בתחרות מתמדת. איך אפשר להאמין לבחורה בת 35 נטולת קמטים? היא בוודאי מסתירה מידע חיוני כלשהו, הנחש, כדי לעקוף אותנו במרוץ ולהגיע לבדה ליעד הנכסף ונטול הקמטים, בעוד אנחנו נשארות מאחור להתקמט עם אמא צימוקי.
אחרי שספגה מטר של השפלות עוזבת הנאשמת בסערה את השולחן. בשעה טובה. בסוף נופל האסימון. הרי זה ברור כשמש! יש לה רומן לכלבה! שוב חזרנו לסקס. היא לא חלילה ״מאוהבת״, יש לה רומן. היא ״מאהבת״, אויבת, מפרקת משפחות.
אבל רגע, רגע, בנות! תפסיקו לריב, יש מספיק קולגן לכולן!
הטור פורסם במקור ב"פוליטיקלי קוראת"
עוד ב"פוליטיקלי קוראת":
לדוש ששכב איתי לפני כמה ימים. רציתי לשאות. למה התנהגת ככה?
נורתה על ידי בן זוגה ותקבל פיצויים מחברת האבטחה והמשרד לביטחון פנים
מי מטריד את הפסיכולוגית? - פסיכולוגיות מספרות על הצד האפל של המקצוע