בסוף השבוע האחרון קרה דבר מפתיע - סוף סוף עלה לכותרות נושא נוסף מלבד החיסונים למגפת הקורונה והבחירות. בכל הרשתות החברתיות וגופי התקשורת דיברו לשם שינוי על "העסק המשגשג של תיירות המין הישראלית בדובאי". כמה אקזוטי זה נשמע כשמשתמשים במילה תיירות אה? ממש לשבת על חול לבן מול חופים עם מים בצבע תכלת ולשתות מיץ קוקוס טרי. אבל אולי כדאי שנתחבר רגע למציאות ונקרא לתופעה הזו בשמה האמיתי - ניצול נשים ממדינות עניות, נשים שסחרו בהן והן לכודות בזנות. אִמרו מהיום: תיירות פשעי מין. או אם נדייק יותר: תעשיית ייצוא פשעי מין.
כי לא משנה איזה סיפור אתם מספרים לעצמכם, יש רק סיפור אחד לצריכת זנות: ניצול ופשע. הנשים בזנות בדובאי הן נשים שנסחרו ממדינות עניות כמו ברזיל, רוסיה, פרו, בוליביה ומרוקו. נשים שאם רק נטרח להקשיב לסיפור שלהן נמצא בו עוני והיעדר ברירה. כמו בישראל כך גם בדובאי, בזנות אין זוהר או כסף גדול, יש רק ניצול וטראומה.
"כמעט כולן שם זונות, אין שם אנשים אמיתיים" – המשפט המזעזע הזה נאמר באגביות על ידי אחד מהמרואיינים באחת מהכתבות הרבות שפורסמו בסופ"ש. המשפט הזה מתמצת בצורה מאוד ברורה עד כמה לא שוויונית, פוגענית ואכזרית היא הדינמיקה שבין אישה בזנות לזנאי. אם היא לא בן אדם אמיתי זה בסדר לנצל אותה, להיות אלים כלפיה, להשתמש בה. באמת שזה לא משנה אם זה בחלונות האדומים באמסטרדם, אחרי בילוי בקזינו בבורגס, במועדון הפנטהאוז במלון מפואר בדובאי, בדירה דיסקרטית במרכז הארץ או ברחוב הר ציון בתל אביב.
>> הייתי זונה בכביש שלושים שנה. ככה יצאתי לחופשי
>> עשרת הלקוחות שלעולם לא אשכח
וזה הסיפור שחוק איסור זנות בא לספר לחברה הישראלית. החוק שנחקק בסוף 2018 נכנס לתוקף ביולי ואכיפתו תחל בשבוע הבא, והוא קובע בדיוק את זה: אוכלוסיות בזנות הן קורבן לניצול ופגיעה וזנאים הם עבריינים. המטרה של החוק היא כפולה: בראש ובראשונה היא באה לסייע לאוכלוסיות בזנות, להושיט להן יד ולאפשר להן אלטרנטיבה טובה יותר, ובמקביל לשנות את התפיסות החברתיות הרואות בצריכת הזנות דבר לגיטימי, חוזה בין אישה לגבר. תפיסות אלו ממאנות לראות את המציאות של צריכת הזנות כפי שהיא באמת. מציאות של פגיעה, ניצול ופשע.
כל כתבה כזאת שמתפרסמת וכל עדות שאנחנו שומעות משורדות זנות מלמדות אותנו כמה עבודה עוד יש לפנינו כחברה כדי ליישם את הנורמה המוסרית שבבסיס חוק איסור צריכת זנות. כי לא משנה איזה סיפור אתה מספר לעצמך, יש רק סיפור אחד לצריכת זנות. פשע.
אור אבו היא מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות.