רציתי באמת לשמוח כשצפיתי בחזון אחרית הימים בו בחורי ישיבה נלהבים שרו ורקדו סביב המנצחת החיפאית עינת קאליש רותם. הרי יש פה תפריט מדהים של חיבור אוכלוסיות, זרמים, מגזרים ומגדרים, וריקודי הורה ישיבתיים שמרגיש לי כך כך בבית. אינספור אינטרסים שהתלכדו באחדות מפתיעה והובילו לניצחון. איפה ניתן למצוא כאלה היום במדינה השסועה שלנו?

ואז הבחנתי שבציפוף שורות הסרטון בו נראים בחורי ישיבה רוקדים בהתלהבות סביב קליש, משל היתה ראש ישיבה או אדמו"ר, לא התפרסם ולא זכה לאזכור באתרי האינטרנט החרדים, למזלנו הרשת החברתית החרדית ביעבעה סביבו גם ללא עזרתם.

לא יכולתי שלא להיזכר בבג"צ אגודת ישראל, שרק בקיץ האחרון תפס כותרות ונפח ציבורי ותקשורתי. שלוש שנים מתגלגל הבג"צ הזה אותו יזמה עו"ד תמר בן פורת כעותרת עצמאית וחברו אליו ארגוני נשים נוספות שיוצגו על ידי המשפטניות מארגון איתך מעכי. קראתי במהלך השנים האלה את מיטב התירוצים שנוסחו על ידי מיטב המוחות המשפטיים בהם ניסתה אגודת ישראל להסביר לנו ולשופטי בג"צ, מדוע התקנון שלהם מנוסח באופן מדיר נשים באופן כה מוחלט, מדוע הפרקטיקה המיותרת הזו עוד קיימת, בעידן בו הנשים החרדיות למעשה ובפועל עובדות, מפרנסות, מנהלות, מובילות בכל תחום אפשרי.

נזכרתי באחת התשובות המקוממות שנכתבה שחור על גבי לבן "כמו שלא תבקשו ייצוג לילדים במפלגה מדוע תדרשו ייצוג לנשים" או "מותר גם לקבוצת אנשים שמנים לפתוח מפלגה ולהדיר ממנה רזים", אתם לא מאמינים, עיינו בכתבי התשובה.

נזכרתי ברדיו קול ברמה, הרדיו החרדי האמיתי, כך הוא קורא לעצמו, שמהלך המיצוב שלו כרדיו חרדי אמיתי לעומת כל אלה ש"אינם אמיתיים", היה דרך השלטת איסור להשמיע קול אישה מעל גבי האתר, מובן שלא שרה, אבל גם לא מראיינת, מתראיינת, שולחת ד"שים או או נושמת. כל כך הרבה תירוצים נאמרו שם בתשובה לביהמ"ש כולל שורה של נשים חרדיות, עובדות הרדיו ואף נשות תקשורת חרדיות שבאו להעיד להגנת הרדיו כי פרקטיקת ההשתקה הזו מקובלת עליהם.

אסתי שושן (צילום: אפרת בן יוסף)
"איפה הנשים החרדיות בתוך המשחק הפוליטי?" | צילום: אפרת בן יוסף

נזכרתי בכל הדילים הישנים של מועמדינו ונציגינו עם נשים, שלי יחימוביץ וש"ס בהסתדרות, התמיכה החרדית בדליה איציק לנשיאות ועוד אינספור מקרים. זו מציאות שיכולה להימשך לעד. נשים בפוליטיקה חייבות לסגור דילים, זו טיבה של העבודה, הפוליטיקה החרדית יודעת להעריך כוח, ענייני ההפרדה המגדרית והצניעות שנמצאים בציפור הנפש החרדית מתאיינים לפתע. היום זו קליש, מחר זו אישה חילונית אחרת. עם חילוניות אנחנו מסתדרים. חרדיות, שבו בלול, במטבח, איפה שנוח לכן רק אל תפריעו לנו לנהל את חייכן.

ומול כל שלל התירוצים וההסברים וטיעוני הצניעות "וכל כבודה בת מלך פנימה" עד לטיעוני "אין זה ראוי" או "שום תשים עליך מלך" המפורסם של הרמב"ם. אני מביטה במחזה הזה של גפני המתקשר לברך את הגברת על הניצחון במילים חמות, של טובי היועצים של המפלגה וחבר כנסת מטעמה יושבים סביב המועמדת מחוייכים מחכים לתוצאות. מביטה ומבינה שאולי יש פה בשורה, אבל בעיקר השפלה. כל כך הרבה נשים חרדיות, מחכות להסרת המחסומים, פוחדות לעשות צעד ראשון לפוליטיקה הן החרדית והן הכללית כי החרדית חסומה ובכל מקרה התגובות כלפיהן יהיו כל כך מבישות שיקברו כל רצון מצידן לשרת את הציבור, שישאירו אותן בשקט ובצל ואת הספירה הציבורית ריקה מנוכחותן, קולן ודעתן.

ההדרה הפוליטית היא הביטוי הייצוגי והמשמעותי לתופעה של מחיקת הנשים החרדיות, אך המציאות היומיומית קשה אף יותר. התחושה היא שככל ורוצים להגביר את חומות הקדושה ולבצר את גדרי הדת, המוצא הראשון הוא להעלים נשים. וזה בספרות הילדים הריקה מציורי נשים וילדות, אפילו במחיקת תמונות של של נשים וילדות קרבנות של טרגדיות בדיווחים העולים בתקשורת החרדית אף זו הדיגיטלית הפתוחה, במחיקת שמות של נשים ומושגים בסיסיים הקשורים בנשים, הפרדה שהופכת לאפליה בוטה ומכאיבה.

נשים חרדיות רבות שנחשפו לסרטונים במוצאי הבחירות עמדו משתאות. איך יתכן שיש פה משחק בו מורשות לשחק רק נשים חילוניות? איפה אנחנו בסיפור הזה? לנצח בירכתי האוטובוסים ומאחורי המחיצה, כשאין לנו שום אפשרות להזיז דבר במנגנוני קבלת ההחלטות ועיצוב המדיניות?

אולי משהו טוב יצא מזה בכל זאת, אנחנו חייבות להיות אופטימיות. הרי תמיד חשוך מאוד לפני שהשחר עולה, אין ספק שהניצחון של המועמדת הדתית עליזה בן חמו בלוך בבית שמש שזכתה לתגבור של נשים וגברים חרדים שמאסו בהדרה ובפוליטיקה עסקנית צרה, שהתעלמו מהניסיון להפוך את מועמדותה למלחמת דת, ניצחון כזה מוכיח שהכל אפשרי.

אולי עודף הגאווה, ההתעלמות, הדחיה והבוז כבר גדשו את סאת הסבלנות והשתיקה, אולי הפעם מסה רצינית יותר של נשים יבינו שמותר להן לרצות ייצוג, שמותר ואף חובה עליהן להפוך למנהיגות ולשבת סביב השולחן, אולי הפעם יותר נשים חרדיות ואף גברים חרדים יראו בעיניים את גודל האבסורד ויבינו, אם אתן לא נבחרות, אתן לא בוחרות.

הכותבת היא מנכ"לית תנועת נבחרות - נשים חרדיות לייצוג שוויון וקול. מייסדת קמפיין המחאה "לא נבחרות, לא בוחרות"