ביום הבחירות מימשתי את זכותי והלכתי להצביע ולאחר מכן נהרתי יחד עם עם ישראל לקניונים. יום הבחירות היה השנה גם חג המבצעים וחשבתי בתמימותי ״למה שאני לא אקנה לי מכנסיים חדשים לקיץ?״, אז זהו שכאן בדיוק הבעיה. בתור אישה, עולם המכנסיים מג׳ינס באורך ברמודה ועם גומי מאוד מוגבל עד כמעט לא קיים.
למה אני מתכוונת? עברתי עשרות רשתות אופנה ובאף אחת מהן לא בקטלוג ולא על המדפים היה נוכח מכנס שיכולתי להרגיש בו נוח. איפה כן יכולתי למצוא את זה? במחלקת הגברים או בחצאיות לנשים דתיות. אז למה אני בעצם כותבת את זה? כדי להעלות למודעות שהקיץ הקרוב תהיה קולקציית האופנה מחולקת בצורה דיכוטומית אגוצנטרית.
אם בשנים קודמות יכולתי למצוא למשל ברשת האופנה ״הודיס״ אפנת יוניסקס שכללה גם מכנסיים באורך ברמודה מג׳ינס עם גומי לנשים, היום לנשים יהיה רק ״שורט״ ואילו לגברים יהיו מכנסיים שיגיעו לאזור הברך. השנה הזו, אני בקושי מוצאת רשת אופנה שוויונית. רשתות האופנה מחולקות בצורה מנוגדת לשני המגדרים ומכתיבות לי איך אני צריכה להראות ואיך מקובל להראות, במקום שלי תהיה את זכות הבחירה לבחור איך אני רוצה להתלבש ללא הבדל דת גזע ומין. אז איך בסוף קניתי מכנסיים? הייתי צריכה להרגיש שאני פולשת למחלקה שלא קשורה אליי, לאופנת הגברים, ולקחת ב״שושו״, מכנסי ג׳ינס באורך ברמודה עם גומי ולמדוד איך זה יושב עליי. רשתות האופנה גורמות לי להרגיש רע עם עצמי במקום לגרום לי להרגיש נוח עם עצמי ועם מה שאני אוהבת.
בואו נחשוב על זה רגע, במקור העיצוב של ריצ׳רץ׳ וכפתור עוצב לקהל הגברים. אם חושבים על זה, נשים בכלל לא צריכות את הריצ׳רץ׳ והכפתור או הכפתורים (בחלק מהעיצובים) מבחינה פרקטית, ולכן גם אפשר לטעון שזה גם קשור למציאות הפטריארכלית שאנחנו חיות בה. אם העולם הזה היה שוויוני ופמיניסטי אני בטוחה שהיו מעצבים ג׳ינסים (חלקם עם גומי) שמותאמים לצרכים שלנו בחיי היום יום. עצם קיומן של מחלקות האופנה לכל מגדר בנפרד משעתק את המצב הקיים שבו נשים מוכפפות לסדר יום אופנתי שחלקנו בכלל לא ביקשנו או רצינו לקחת בו חלק.
מגיעים לנו מכנסיים שאפשר ללבוש בקלות
אתן בטח גם תוהות למה אני הולכת עם מכנסיים עם גומי ולא עם כפתור? אז ככה, אזור הבטן רגיש אצלי גם מבחינה חושית (מגע) ובייחוד באזור האגן. הכאבים מתחזקים כשאני לא לובשת מכנסיים עם גומי, למה? כי רוב הפעמים אחרי אוכל, לפני מחזור ואחרי מחזור הבטן שלי מתנפחת וכשאני עם מכנס לא גמיש, המכנס לוחץ עליי וגורם לי לכאבים נוספים מיותרים (אלו גם חלק מהתסמינים שיכולים לקרות אצל חולות אנדומטריוזיס).
אבל אני לא חושבת שרק חולות ״אנדו״ צריכות את זה אלא גם בעלות ובעליי נכויות פיזיות או א/נשים שמתקשות/ים עם מוטוריקה עדינה. עצם העובדה שיש לך מכנס שאפשר להתלבש איתו בקלות בלי להתאמץ ושגם לא לוחץ יכול להקל רבות במהלך היום יום. כל מי שיש לה מחלה באזור האגן והבטן ואף עם דלקות פרקים בידיים יכולה להזדהות עם מה שאני כותבת ועם העייפות ותחושת התסכול שמתגברת כשעוברים רשת אופנה אחת אחרי השנייה ובסוף את מבינה שהשנה אף אחד לא חשב עלייך.
אז מה אני מבקשת? כמו שבבחירות כל אחד יכול להצביע למי שהוא רוצה ללא הבדל מינו וגזעו ודתו, ככה זה גם צריך להיות ברשתות האופנה שלא תהיה הפרדה בין גברים לנשים. כמו שיש גברים שאוהבים להתלבש בבגדי נשים כך גם יש נשים שאוהבות לא ללבוש צמוד או קצר מאוד. אני בכוונה לא מציינת שרשתות האופנה מחפצנות אותנו כי זה כמו שאני אבוא בהאשמה לאישה ואטען ש״בגלל מה שהיא לבשה היא הוטרדה״. כל אחת צריכה ללבוש את מה שהיא מרגישה איתו טוב ועושה לה נוח. אבל כן צריך ליצור אלטרנטיבות שוויוניות ולא מוגדרות שבו כל אחת ואחד שנכנס/ת לחנות יכול/ה להרגיש שווה ועם ביטחון עצמי ולא להרגיש שהיא עושה משהו שאסור ולא מקובל.
כשלא תהיה ההפרדה ברשתות האופנה ויהיה מגוון רחב של מידות, יהיה מקום לכולנו, שהוא פחות שיפוטי, פחות ממגדר ויותר מקבל. עד אז למאבק הפמיניסטי יש עוד עבודה קשה.
ומעניין אותי לראות אם בקיץ יהיה מישהו שישים לב שיצאתי מהבית עם מכנס קצר ששייך למחלקת גברים כשלפני שנה-שנתיים הקולקצייה הייתה יוניסקס.
פורסם במקור בפוליטיקלי קוראת
עוד בפוליטיקלי קוראת:
מה נותר ממחאת הנשים בבחירות לכנסת ה-21?