שר התקשורת דודי אמסלם מנצל רצח של אישה כדי לדבר על חקירות המשטרה בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הלוואי שזו הייתה בדיחה, אבל זה אמיתי. אין דבר שלא מוציא מהפוליטיקאים המקורבים לנתניהו תגובה אוטומטית של הגנה על המנהיג.
לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה שנרצחה ביום חמישי בשבוע שעבר על ידי בן זוגה, התראיינה הבוקר (ראשון) בחדשות הבוקר עם נסלי ברדה. בן עמי, בעודה יושבת שבעה על אחותה, דרשה באופן אמיץ ונוקב מהממשלה להעביר מיד את התקציבים לתוכנית הבין משרדית למניעת אלימות נגד נשים שאושרה לפני יותר משנתיים והוקפאה מאז כמה פעמים. כל פעם מסיבה אחרת. "איך זה יכול להיות שעד היום התקציבים לא הועברו? איפה ראש הממשלה שלנו? איפה שר הביטחון?", אמרה בן עמי, "זו מדינה שמדברת כל היום על ביטחון אבל היא מתעלמת מ-50% מהאוכלוסייה. איפה הביטחון של האוכלוסייה הזאת? אני רוצה שאחותי תהיה הנרצחת האחרונה".
אחריה התראיין השר אמסלם ונשאל על הנושא. תשובתו? שזה עניין של סדר עדיפויות. "משטרת ישראל צריכה להחליט האם סדר העדיפויות העליון שלה הוא לחקור את הסיגרים של ראש הממשלה או לשים את החוקרים במקומות האלה", הוא אמר. מסתבר שאין גבול לרוע ולאטימות. אין גבול לציניות.
נתחיל עם העובדות: הוועדה הבין משרדית לטיפול באלימות במשפחה הגישה כבר בסוף 2016 דוח ובו מסקנותיה לגבי אופן הטיפול הראוי בסוגיה. ב-2017, אחרי גל הפגנות נגד רצח נשים, אישרה ועדת השרים 250 מיליון ש"ח על פני חמש שנים לתוכנית בין משרדית (רווחה-פנים-חינוך) למלחמה באלימות נגד נשים. התקציב מעולם לא עבר והתוכנית מעולם לא יושמה – ובמשרד האוצר אף הסבירו שהתוכנית אושרה עקרונית, ולכן אין חובה להקצות את התקציב. בסוף 2018, אחרי גל הפגנות נוסף, אושר התקציב מחדש - הפעם בהוראתו של נתניהו. גם הפעם העברת הכסף ויישום התוכנית לא התרחשו.
חשוב להבהיר, למרות שזה אמור להיות המובן מאליו: התקציב לתוכנית למניעת אלימות נגד נשים לא קשור לתקציב לחקירת נתניהו. הכספים לא יושבים על אותם סעיפים, הם לא מגיעים מאותו מקור. יצירת החיבור הזה היא טעות גסה במקרה הטוב ושקר מוחלט שמטרתו הטעיה מכוונת של הציבור במקרה הרע. מה השלב הבא? התניית העברת תקציבים לסל התרופות בהפסקת חקירת הצוללות?
ההתבטאות של אמסלם אינה סתם התבטאות מרושעת וחסרת רגישות, אלא האשמת קורבן של ממש: הנשים בישראל הן האשמות בכך שמשרדי הממשלה לא מטפלים באלימות כלפיהן ולא מפנים את התקציבים ליישום תוכנית שכבר אושרה על ידי הממשלה. לפי אמסלם, כל מי שדורש לחקור את תיקי השחיתות של נתניהו – אשם בכך שהמשטרה אינה משקיעה יותר משאבים במניעת אלימות נגד נשים.
וכשהדברים הללו מגיעים ממי שעד לאחרונה היה יו"ר ועדת הפנים – הגוף המפקח על המשטרה – ועדה שממשיכה להיות נשלטת על ידי חברים מאותה מפלגה, מדובר, להבנתי, בלא פחות מאיום מובהק. אמסלם, בתפקידו כשכפ"ץ האנושי של ראש הממשלה, מבקש להעביר מסר חד משמעי לכמעט 4.5 מיליון נשים שחיות בישראל כבנות ערובה של הממשלה: רוצות ביטחון? רוצות שנילחם באלימות המגדרית? סבבה – אבל קודם שיפסקו החקירות של ביבי.
אי העברת התקציבים ואי יישום התוכנית פעם אחר פעם הם לא פחות ממחדל שלטוני, שאינו קשור בשום דרך לחקירותיו של ראש הממשלה. מדובר בניצול ציני, התבטאות עלובה, אטומה וחסרת רגישות שמעידה יותר על סדר העדיפויות של הממשלה מאשר זה של המשטרה.