עצרת הזיכרון השנתית לקורבנות הזנות הסתיימה אמש בתפילה המונית. "אמרו את התפילה עשרות ואולי אפילו מאות נשים, וגם נשים חילוניות מצאו בה מקום נפשי מתאים", סיפרה הבוקר ל-mako נשים נעה מבורך, ממקימות קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות. "התפילה הייתה מקום רגשי לכל אחת, זמן שבו אנחנו מתפללים ומבקשים כל מיני דברים. רצינו שתהיה אופציה כזו לחיבור".
השנה הוכפל מספר הדתיים שהשתתפו בעצרת, וכלל גם גברים דתיים, צעירים ואפילו בני נוער. קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות קראה לציבור הדתי להשתתף – והקריאה נענתה. "אני חושבת שזה קשור לפרסום שעשינו, ובעיקר לעובדה שהצלחנו לייצר שפה דתית שהציבור הדתי יכול להתחבר דרכה למאבק", אומרת מבורך. "אנחנו נשאלים כל הזמן – 'איפה כתוב שאסור'. רבניות מהקואליציה עבדו מאוד קשה לאסוף את כל המקורות ולייצר שפה תורנית נגד זנות, ודרך המקורות להתחיל ליצור דיאלוג קהילתי שחושב על מה התפקיד שלנו בתוך המאבק הזה. קהילות לקחו על עצמם להסתכל על נושא הזנות בגובה העיניים דרך דבר תורה או שיעור, וזו התחלה של שינוי. זה לא תמיד היה פשוט, אבל זה חשוב שיש לאנשים מקום לשאול, לחשוב. זה מחבר למאבק חברתי".
כחלק מהפעילות לקראת העצרת ביקש הארגון לייחד את השבת למאבק תחת הכותרת "עמה אנכי בצרה". "שבת מבטאת מקום של תורה ודת, והיה נכון בעניינו לחבר אותה למאבק בזנות מתוך השפה הדתית שאנחנו מאמינים בה, ומתוך האמונה שלנו שיש אלמנט של חובה דתית במאבק הזה. יש בציבור שלנו פוביה מלדבר על הנושא הזה בכלל, יש קושי להצטרף למאבק שנותן קונטקטס של מיניות בראש חוצות ושהתכנים בו לא פשוטים. גם בגלל ההצנעה של תחום המיניות, וגם כי קיים חשש שמעורבות בעצם תגיד שגם אצלנו יש, כלומר מעין הודאה. אבל יש התקדמות, יש חלחול של המסרים והחשיבות, והבנה כמה התופעה הזו קשה ורחבה בין היתר גם בחברה הדתית".
"ההלכה לא מתירה זנות בשום צורה ובשום תנאי"
"זנות? מה זה קשור אלינו?" כתב בפוסט בפייסבוק אריאל שנבל, עיתונאי "מקור ראשון", וקרא לציבור הדתי להגיע לעצרת הזיכרון לקורבנות הזנות. "היוזמה הזו היא חשובה מאין כמותה. כן, גם לציבור שלנו, שמה הקשר בינו לענייני זנות", כתב. בהמשך הפוסט ניסה שנבל להידרש לשאלה האם ההלכה מתירה זנות: "זה קרה לפני המון שנים. באיזו משלחת לאנשהו. ירדנו מאוחר ללובי המלון ושמענו שני חבר׳ה יראי שמיים מחברי המשלחת מתפלפלים במרץ. יפה, משקיעים בתורתו יתברך גם בחו״ל, אמרנו לעצמנו. אבל נחת הרוח הייתה קצרה. הדיון ההלכתי עסק בשאלה - שימו לב - האם מותר ללכת בחו״ל לפרוצה או לא. מה הנימוקים בעד? סוגיה שמופיעה בגמרא ובה נכתב כך: 'אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף בשחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמיים בפרהסיה'. לא כתוב כאן פרוצה, לא כתוב שזנות מותרת, אבל כנראה שדי היה בכמה שורות מעורפלות אלו לדיון עכשווי ורציני בסוגיה מעשית מאוד".
"אז לא. ההלכה לא מתירה זנות. בשום צורה ובשום תנאי", סיכם שנבל. "'ילבש שחורים ויתעטף בשחורים, כך שעד שיגיע למחוז חפצו כבר יתעורר עליו לבו לשוב בתשובה שלמה', הוא ההסבר הכי אנושי ויפה שנתקלתי בו לדברי הגמרא. יש עוד הרבה הסברים, אף אחד מהם לא מתיר זנות הלכה למעשה. נהפוכו, ההלכה היהודית פוסלת זנות באופן גורף, ומכל כך הרבה סיבות. זה נשמע מובן מאליו. וטוב שכך. אבל גם במובן מאליו קולנו צריך להישמע, ובגאון".