אני מודה שהתלבטתי רבות בנוגע לטבילה בזרמי המים המקומיים של הפוליטיקה. כשהוצע לי לחבור לפעילות הסיעה, צחקתי ועניתי: "מה כבר יש לי לתרום לפוליטיקה המקומית? ואיך בדיוק אמצא זמן פנוי בין האימהות לעבודה כדי להיות גם חברת סיעה?". חשבתי לעצמי שאני לא רוצה את החשיפה הרבה הקשורה בפעילות פוליטית.
גדלתי בבית פוליטי, שפעל לטובת הישוב בו גדלתי. למרות זאת, לא חשבתי שאמצא את עצמי גם בפוליטיקה המקומית. האימהות של היום נדרשות, בכול יום מחדש, למצוא את האיזון בין הבית לקריירה, דבר שמקשה על מציאת זמן לדברים אחרים כמו עשייה ציבורית - דילמה שניצבת בפני כל אישה מודרנית. או כמו שאומרים "הפמיניזם הוציא אותנו מהמטבח, אך לא שם אף אחד אחר במקומנו".
המערכת שאנו חיות בתוכה מתוכננת, נהגתה ונשלטת על ידי גברים. בין אם זו מערכת החינוך, הרפואה, המערכת השלטונית ועוד. מערכות כאלו, בהן אין ברמת התכנון ייצוג הולם ל 50% מהאוכלוסיה - הפרספקטיבה לצרכים הנשיים לא תבוא לעולם לידי ביטוי.
מרבית הגברים לא יראו, באופן טבעי, את הצרכים הנשיים: יותר תאי שירותים ציבוריים; מדרכות צרות שלא מתאימות לעגלות; תחושת בטחון שנפגעת ברחובות שאינם מוארים בלילות; רשתות ניקוז על כל המדרכה - דבר שלא מאפשר מעבר עם עקבים; מקומות ישיבה בסמוך לחוגים של הילדים; צרכים של ילדים במערכת החינוך - כדוגמת משקל עודף של ספרים/מזון בריא ומזין בצהרונים ועוד.
יש לנו צרכים אחרים, מטרות אחרות ודרך אחרת להתנהלות בחיים. שלטון מקומי שנשלט רק על ידי גברים לא ייתן בחיים את הדעת על צרכים של למעלה מ 50% מהאוכלוסיה. ברגע שאנו לא נמצאות במוקדי הכח - איננו יכולות לעצב את המערכות האלו לפי הצרכים של חצי מהאוכלוסיה.
אחרי אינספור שיחות ודילמות קיבלתי החלטה לקחת חלק פעיל בעשייה. בשלב זה עוד ביקשתי להישאר מאחורי הקלעים. הייתי באזור הנוחות שלי. תמיד סברתי כי הפוליטיקה היא בדרך כלל כוחנית ואינטרסנטית, ולכן לא רציתי להיות בקדמת הבמה. ראש הסיעה, הקשיב לנימוקיי, חייך ואמר: "זה מדהים שכולכן אומרות לי בדיוק את אותו הדבר. אם זה המצב, אז למי אתן רוצות להשאיר את הפוליטיקה?". נותרתי ללא מילים, ידעתי שיש משהו בדבריו. הבנתי שאם אני יכולה להזיז הרים בחיי היום יום, אין סיבה שלא אצור מציאות טובה יותר עבור ילדיי בחצר הקדמית שלנו - בבית.
ככל שהזמן עובר אני מבינה שאנחנו הנשים יכולות וצריכות לקדם את האינטרסים שלנו. לפעול למען עתיד משפחתנו ולא להשאיר את קבלת ההחלטות והעשייה הציבורית רק לגברים.
לא ייתכן שלנשים, המהוות כמעט 50% מהאוכלוסייה, יהיה ייצוג מינורי במוקד קבלת ההחלטות והעשייה הציבורית. החלטתי שאני רוצה להוות מודל עבור בני משפחתי. שהבת שלי ושלושת בני ידעו כי נשים הן חלק אינטגרלי מהמרחב הציבורי, מהעשייה, ממעצבי המציאות ומקבלת ההחלטות במדינה כולה.
כל עת שאני פוגשת פרסומים של כנסים ואירועים שונים ומגלה שבישראל של 2018 עדיין מרבית הדוברים בהם הינם גברים, למרות שכמעט בכול תחום יש נשים מצוינות ומובילות שיכולות להיות דוברות ראויות, אני מבינה שצריך להיות פה שינוי. גם הייצוג הנשי בפרס ישראל לוקה בחסר, ויש עוד הרבה דוגמאות בלתי נתפסות. בכל פעם מחדש, התופעה הזו מקוממת אותי. אני מרגישה שמחובתנו כנשים לפעול לשינוי, בכל החזיתות.
היום אני כבר יכולה לומר בפה מלא כי אני כל כך גאה לקחת חלק בעשייה הציבורית! אני מתרגשת על בסיס יומיומי לגלות כל כך הרבה נשים שלוקחות חלק פעיל בבחירות, מי בחזית ומי מאחורי הקלעים – אבל בעיקר מאושרת שזה הופך ליותר ויותר לגיטימי שאנחנו נקבל ייצוג שווה. בטוחה שמועצה שיוויונית תיתן מענה לצרכים של כלל האוכלוסייה במקום, ותאפשר לנו לגור במקום טוב יותר.
הכותבת היא מתמודדת מספר 2 בסיעת אופק למועצת הישוב אורנית.