הטלפון הראשון שנתניהו עשה אמש, עם היוודע תוצאות המדגמים (כך לפי הפרסומים לפחות), היה למפלגות החרדיות - 16 מנדטים שאחד העקרונות העומדים בבסיסם הוא מניעת ייצוג נשים בפוליטיקה. על הדרישה של קבוצת נבחרות (נשים חרדיות למען ייצוג שוויון וקול) לשלב נשים ברשימה אמר משה גפני (יהדות התורה): "יעשו מהן קרקס, לא שייך שאישה תשב עם גברים ותדון בנושאים שעל סדר היום". אריה דרעי, יושב ראש ש"ס, אמר בראיון אחר שמקומן של נשים לא בפוליטיקה.
גם הרשימה הבאה בגודלה בקואליציה המתגבשת לא מבשרת טובות: מספר אחד ברשימה, הרב רפי פרץ, אישר פקודות ששחררו חיילים דתיים מאירועים בהם הושמעה שירת נשים ומספר שתיים ברשימה, בצלאל סמוטריץ' נחשב לאחד הסמנים השמרניים והאנטי-פמיניסטים ביותר בכנסת, עם שלל התבטאויות שנעות על הציר שבין שוביניזם מיושן למיזוגניה בוטה.
הנתונים הללו צריכים להדאיג כל אחת ואחת מאיתנו.
בכנסת ה-20 נקבע שיא מבחינת מספר חברות הכנסת: לא פחות מ-35 נשים כיהנו בתשע רשימות שונות. חמש מתוכן גם כיהנו כשרות - מספר שיא של נשים המחזיקות בתיקים (אם לא סופרים את הממשלות בהן ציפי לבני או שולמית אלוני החזיקו במספר רב של תיקים כל אחת).
לכנסת הנוכחית נכנסו בקושי רב (נכון לעכשיו) - 29. רובן תישארנה באופוזיציה. רק 13 מהן צפויות להגיע לקואליציה (רובן ממקומות מתחתית רשימת הליכוד). בשתי המפלגות הגדולות ביותר יש רק 2 נשים בעשיריות הראשונות (וגם הן, לא ידועות בעשייה עניפה למען נשים), ובשתי המפלגות שאחריהן - אפילו לא אישה אחת.
דווקא עכשיו, אחרי שנתיים של metoo#, אחרי מחאת הנשים הגדולה שהתרחשה בדצמבר האחרון וההבטחה להעביר תקציב ותוכנית לאומית למלחמה באלימות כלפי נשים, דווקא אחרי שבכנסת הקודמת ראינו איך שילוב זרועות של נשים ימין ומשמאל מצליח להעביר חוקים כמו החוק לאיסור צריכת זנות ושיקום נשים בזנות - נראה שכל ההישגים הכבירים הללו נמצאים בסכנה ממשית ובמקום לצעוד קדימה, אנו עלולות לחזור לאחור.
פוליטיקאיות רבות שהקדישו את חייהן ועבודתן למען נשים כמו מרב מיכאלי ועליזה לביא נותרו מחוץ לכנסת לטובת פרלמנטרים בינוניים עם עשייה לא ברורה וחסרת משמעות. אפילו מהצד השמרני של המפה נדחקו החוצה (נכון לעכשיו) קולות נשיים חשובים כמו שולי מועלם - שפעלה רבות לקידום חוק איסור צריכת זנות ולמען נשים עגונות, או איילת שקד - שבתקופתה מונתה הקאדית הראשונה והוקמה הוועדה הבין משרדית למלחמה בפוליגמיה, וזאת לטובת גורמים שמרניים, חרדים וחרד"ליים.
אין ספק שהתוצאות הללו הן חלק מהבאקלש - מתקפת הנגד - שחווה הפריחה הפמיניסטית בישראל. בשנים האחרונות הצלחנו לפרוץ את הבועה הפמיניסטית, להנכיח את שיח זכויות הנשים וקידומן בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים. ביטויים כמו "טרור מגדרי" (ביחס לאלימות כלפי נשים) הפסיקו להיות מנת חלקן של אקטיביסטיות והפכו לשגורים אפילו בפיו של ראש הממשלה. הגורמים השמרניים והפונדמנטליסטים לא אוהבים את זה.
אבל חשוב שנבין שגם ההישגים המעטים הללו נמצאים עכשיו בסכנה ממשית - ייצוג נשי ראוי אינו רק עוד מושב בכנסת או בממשלה - הוא עשייה בשטח. ההיסטוריה כבר לימדה אותנו שרק נשים באמת דואגות ומקדמות אינטרסים של נשים. בהיעדר ייצוג נשי ראוי, אין מי שידחפו חוקים, תקנות ותקציבים למען נשים, אין מי שיעמדו נגד חברי כנסה שמואשמים בהטרדה מינית גם כשכל הרשימה שלהן תומכת בהם. אין מי שילחמו למענינו. האינטרסים והדאגה ללמעלה ממחצי מהאוכלוסייה נמצאת בסכנה ממשית וזו אולי התוצאה הכי מדאיגה של הבחירות הללו.