*** אזהרה - בפוסט הזה יהיו ספויילרים, אם עוד לא ראיתם את לשבור את הקרח 2 אז זאת בעיה שלכם, הסרט כבר כמעט חודשיים בקולנוע - לכו לראות אותו כבר.***
יש הרבה דברים לכתוב על הסרט החדש של פרוזן. אפשר למשל לציין שהעלילה שלו, כמו גם הדמויות, נראו כמו שאריות שהושארו במכונה אחרי כביסה של סרטי דיסני אחרים; שאולף הוא הגרסא הכי פחות מוצלחת של מושו ממולאן והחמור של שרק (ובכל זאת מספק כמה מהרגעים הטובים ביותר בסרט); שאף שיר לא מגיע לרמה של LET IT GO ושהדבר הכי טוב בסרט הוא האנימציה המטורפת בו (וגם כריסטוף מתוק שלי). אבל את כל אלה אשאיר להזדמנות אחרת.
הפעם אני רוצה לכתוב על למה לעזאזל עשו לנו את זה והשאירו את אלזה לבד בסוף הסרט, למה לא נותנים לה חברה?! וזאת אחרי מחאה כל כך נרחבת באינטרנט של מעריצים שקראו לתת לה בת זוג. נתחיל מהתחלה: בסרט הראשון אלזה הפכה ללהיט וגם שבתה את לב כולנו עם המהפך שהיא עושה, מילדה שגדלה בצל הפחד של הוריה (תדחיקי, אל תחשפי, אל תתני להם לראות) לאישה צעירה ועוצמתית שמפגינה את הייחודיות והכוחות שלה בפומבי או בקיצור: יוצאת מהארון. ועוד בשיר מושלם בשמלה מלאה נצנצים. בסוף הסרט זה היה סבבה שהיא נשארה לבד, כי המסר היה שהאהבה החשובה בסיפור היא בין שתי אחיות, מאוד מרגש.
בסרט השני אנחנו פוגשים אותה שוב. שלוש שנים אחרי היא עדיין לבד ומנסה להסתגל לחיים המשפחתיים בפעם הראשונה עם אנה, כריסטוף, סוון ואולף. למרות שהכוחות שלה כבר ידועים לתושבי הממלכה והיא אפילו משתמשת בהם כדי לעשות טריקים נחמדים פה ושם, יש עדיין קול שקורא לה. היא יודעת שהיא לא חושפת את היכולות שלה במלואן, שיש לה ייעוד אחר. אבל לצאת למסע זה מפחיד במיוחד כשאחותה הנודניקית כל הזמן אומרת לה להיזהר (למרות שהיא פאקינג סופר-הירו).
אבל היא יוצאת כי אין לה ברירה. המסע של אלזה מתבטא בשני השירים המרכזיים של הסרט ובאופן מעניין השירים תורגמו ללשון אישה (לצערי אין לי את המילים המלאות של התרגום אז זה תרגום חופשי מהזיכרון): בשיר "אל הלא-נודע" אלזה שרה אל הקול שקורא לה: "מה את רוצה? כי את משאירה אותי ערה בלילה" וגם "את מישהי שם בחוץ שקצת דומה לי?". ברגעי השיא היא שרה "הראי את עצמך, אני מתה לראות אותך, האם את זו שחיפשתי כל חיי?"
וזה העניין עם הארון, את לא יוצאת ממנו פעם אחת את יוצאת שוב ושוב ושוב. אנשים חדשים ומקומות חדשים דורשים דיון חוזר באותם היבטים. אלזה, שכבר גילתה את הכוחות שלה פעם אחת, מגלה שעוד יש לה כל כך הרבה מה ללמוד. היא כמהה לפגוש מישהי או מישהו שדומה לה. אבל במקום זאת היא פוגשת רק את עצמה.
בסיום המפואר, אלזה היא באד-אס מדהימה שרוכבת על סוס קרח עם שמלה מושלמת. כל מי שסביבה מקבל זוגיות: אנה וכריסטוף, שני האינואיטים שמשום מה מסיימים ביחד וגם קפטן המשמר השחור זוכה לפגוש את אהבת נעוריו השחורה (אגב: מה הקטע? רק לבני אותו צבע עור מותר לצאת יחד?). רק אלזה שלנו נאלצת להסתפק בקור ובמכתבים מאחותה מדי פעם.
חלק מהחוויה המורכבת בלגדול כלהט"ב היא שקשה לך להבין בהתחלה עד כמה אתה לא לבד. האינטרנט, ובארץ גם הקבוצות של איג"י, שינו את זה משמעותית. אבל בכל זאת אם אתה גדל בשכונה קצת רחוקה או בקהילה יותר סגורה או סתם בעיר פחות מתקדמת - לפעמים תרגיש לגמרי לבד. זאת הסיבה שתליתי דגל גאווה מהמרפסת, אפילו אם נערה אחת שחולפת ברחוב תרגיש - היי כאן יש מישהי כמוני, זאת תהיה התרומה שלי לעולם.
אין לי מילים חוץ משזה לא פייר, זה לא הוגן. אני מבינה את השיקולים המסחריים שמשפיעים על דיסני שלא יוכלו למכור את המרצ'נדייז לשמרנים אמריקאיים או במדינות ערביות, אבל למה בגלל זה אלזה צריכה להיות בודדה בערבות הקרח? דווקא לאלזה הסגורה, החוששת, זו שלא מתאהבת בקלות כמו אנה, מגיעה איזושהי התחלה של משהו. בבקשה דיסני חממו את ליבנו הקר. תנו לאלזה חברה.